גולדינה II סביב העולם: קובה

יום שלישי ה30 בדצמבר, הרבה זמן לא כתבתי, יש לי המון דברים לכתוב עליהם, הרבה חויות פיזיות ורגשיות שאני רוצה לכתוב ולספר עליהן ואולי אפילו סתם לשחזר אותן לעצמי כדי לראות ולנתח מה היה שם מה קרה למה קרה ולנסות ללמוד ולהבין טוב יותר את החיים ולשמר לי אותן לעתיד. אבל העייפות גברה עלי וכל פעם שניסיתי לכתוב לא הצלחתי להעלות על כתב את המחשבות שרצו לי בראש, הבלגן שלט והסדר לא הצליח להשתלט.

אנחנו נמצאים עכשיו על עוגן במפרץ פתוח באיזור של הרבה איים קטנים הנמצאים במערב קובה ונקראים הגן של המלכה, להבדיל מקבוצת איים הנמצאת במזרח קובה ונקראת הגן של המלך.

לקובה הגענו יום ראשון ה27 בדצמבר בשעה 02:30, לעיר סנטיאגו דה קובה, שוב הייתה לנו כניסת לילה למפרץ ומרינה לא מוכרים, אמנם מסומנים באורות הכוונה, אבל האדרנלין בגוף, הנוצר מהדריכות והמתח שבכניסה שכזאת, ממשיך להחזיק אותי ער הרבה זמן אחרי שהעוגן נזרק וכיבינו המנוע.

ההפלגה מהרפובליקה הדומיניקנית לקובה ארכה ארבעה ימים ושלושה לילות וכמו כל הפלגה ארוכה הייתה עשירה בארועים. רובם חוזרים על עצמם או דומים לאירועים שכבר ארעו בעבר או ברור לנו שיחזרו בוריאצה משלהם, רוחות טובות המשייטות את הספינה במהירות ובאלגנטיות, רוחות חזקות המרימות את הים ומנדנדות את הספינה והופכות את השהייה בספינה לגהנום, זריחות לשקיעות מרהיבות, תקלות כמו חבל שנקרע או משאבה שהפסיקה לעבוד, הסיפוק שבפיתרון התקלה, הגעגועים החזקים עד כדי כאב פיזי התוקפים אותנו, הארוחות המשובחות שאנחנו מכינים, כל אחד בפני עצמו הוא פשוט ולפעמים אולי חסר משמעות, כמו החיים המורכבים מאלפי ארועים יום יומיים שהמינון, הגיוון, האוטנטיות וכו.. יוצרים את החוויה, השילוב והמורכבות שלהם מספקים לי את תחושות הריגוש הסיפוק והעונג שבהפלגה.

חודש וחצי שאנחנו ביחד בהפלגה הזאת, 24 שעות ביממה בתוך הצפיפות של הספינה, האחד בתוך השני וגם כשיורדים לחוף ומטיילים מעט אנחנו נשארים ביחד.

הגעגועים העייפות השובע מההפלגה מורגשים היטב. כשמתנגן שיר אהבה שיר געגועים או כשמתי קורא לנו מתוך אוסף השירים, שיר על אהבה או כל שיר הנוגע בלב, כל אחד מאיתנו מתכנס לתוך געגועיו. המחשבות מוליכות אותי אל אהובתי רותי הרצון ראות אותה לדבר איתה לחלוק חויות רגשות ומחשבות, לגעת ולחוש האחד את השני, ממלאים אותי ומזרימים עם הדם ודרך הורידים כאב של געגועים לכל הגוף. קשה לי לתאר את תחושת הגעגוע אבל מכיוון שכל אחד מאיתנו חווה געגועים אני יודע שתבינו היטב.