סיום ההפלגה בNUKU HIVA

יום שני 12 ביוני שעה 22:00. חזרנו מארוחת ערב אחרונה של כל הצוות, מחר בבוקר דבל'ה חוזר הביתה ובזה מסתיים השלב הזה של המסע שלי סביב כדור הארץ. ביום חמישי זוהר ואני יוצאים לדרך הביתה ( אני מתרגש מעצם המחשבה על זה), מיכאל נשאר על הספינה, אחרי הפלגה כמו שעברנו יש לו הרבה עבודות תחזוקה בספינה.

בתשעה ביוני, 9.6 מלאו לי 69 שנים, איך שלא מסתכלים מספר מעניין בעל משמעויות חשובות. חגגתי בהפלגה מדהימה מ  HUVA OA ל NUKU HIVA, הפלגה של כ85 מיילים ימיים עשינו ב10 שעות, רוב הזמן מפרשים בפרפר שעתיים אחרונות רוחות צד וקדמיות, הגלים בגובה של כ2.5 מטרים באו מאחורינו, הרימו והורידו את הספינה בתנועה ארוכה ואלגנטית.

אנחנו עוגנים במפרץ TAIOHAE (מפרץ גדול וכמו כל מפרץ כאן במרקזס, מדהים ביופיו עם ייחודיות שלו). שאריות של הגלים מצליחים להכנס למפרץ והספינה מתנדנדת כמעט ללא הפסק מין תחושה שאנחנו עדיין בהפלגה, מתרגלים לזה אבל מעדיפים עגינה שקטה (לא קיים במפרץ הזה).

שכרנו רכב 4X4 ובמשך שלושה ימים חרשנו את האי, יפיפה, הספקנו לפרק את ה ,MAMABA DRIVE זה המנוע של ההגה האוטומטי כך שהספינה מוכנה לקבלת מנוע חדש ואנחנו מבינים ונדע להרכיב את המנוע כשיגיע לכאן (אני מקווה).

שלב נוסף מסתיים נפרדים מהשותפים להפלגה, דבל'ה בר, זוהר אמפר, מיכאל בר אדון. מודים ומוקירים את התמיכה מבית של בנות הזוג וההורים והמון המון אהבה לאישתי אהובתי רותי.

מבט למפרץ  עגינה שלנו

מזווית אחרת

עוד מפרצים

זוהר על גשר גזעים

נופים

ציורים על הסלעים, עתיק או צוייר בימינו? מי יודע.

אני והעץ

פסל במשטח הפולחן

משטח הפולחן, אומרים שזה בן אלפי שנים.

ועוד מנופי האי

יאכטה קטנה 7 מטר אורכה ובה אישה אחת לבדה חצתה את האוקיינוס

חזרה באי HIVA OA

יום רביעי השמונה ביוני שעה 21:00 היום חזרנו ל HIVA OA הפעם עוגנים בצד הצפוני של האי במפרץ בשם HANA-IAPA. בדרך לכאן עברנו באי נוסף, TAHUATA, עגנו שם במפרץ יפיפה עם חופי חול זהוב (כל החופים בפולנזים הם שחורים, סלעיים או חול שחור), לרגלי רכסי הרים תלולים ועצי קוקוס מלוא העין. ביקרנו בעיירה נחמדה ובעגינה פגשנו בזוג צרפתים, איזבלה ופרנסואה, אותם הכרנו ביום טיול שעשינו ב ATUONA. הם נמצאים באי הזה כבר שבוע ימים ומתכוונים להישאר כאן עוד כמה ימים ואז לעבור למפרץ אחר. כך חיים הקרוזרים, מגיעים למקום עגינה נשארים בו מספר ימים בלי שום מטרה ספציפית אלא לחיות את המקום, הכל בקצב איטי, יש זמן ונהנים מהרגע. כאשר נמאס או הרוחות מתאימות מפליגים ליעד חדש, אין לו"ז ואין לחץ.
היום זרקנו עוגן בסביבות השעה 14:00 וירדתי לנוח, לאחר שעה עליתי לסיפון מוכן לקפוץ למים ולהתרענן מחום הצהריים, החברה שישבו בסיפון סיפרו שלפני כחצי שעה נכנסה למפרץ להקת דגים ואחריה רדף כריש גדול. עכשיו אני במלחמה פנימית בין הפחד הבסיסי הזה מהכריש במים לבין ההגיון שאומר, זה היה לפני חצי שעה, הכריש כבר מזמן לא כאן. לפרק זמן ההגיון גבר ובחיל ורעדה נכנסתי לים, שוחה לאט לא לעשות תנועות חדות מדי וכל הזמן מחפש אולי הכריש בסביבה. ניצחון ההגיון היה קצר ומהר מאד עליתי חזרה לספינה. הפחד הוא רגש חזק ולרוב מצליח לנהל את חיינו למרות הראיה המפוקחת וההבנה שלנו שכרגע אין לפחד מקום.

אחרי הצהריים ירדנו לטייל בכפר, מקסים, הכל צבעוני, פרחים בצבעים שונים, צמחים צבעוניים והכל על רקע ההרים עמוסי צמחיה טרופית וכמובן נחל זורם לאורכו של הכפר. בדרך שלט עליו כתוב YACHT CLUB, לא על שפת הים אלא במעלה ההר באמצע הכפר. WILLIAM, טיפוס משונה, מנהל ספר חתימות של יאכטות שעגנו במפרץ וזה ה CLUB, עילעלנו בספר וראינו שספינה ישראלית בקרה כאן בעבר והקפיטן שלה הוא זולו. את זולו הכרתי כשתכננתי את הקפת העולם, ישבתי בביתו בוקר שלם ולמדתי ממנו רבות על המסע והתארגנות הנדרשת, עולם קטן.

האי TAHUATA

מפליגים לאורכו בגשם

מפלי מים בכל מקום

הכנסיה הפתוחה

מבט מבחוץ

האם הבן ופרי הלחם

הכנסיה

עיזים ותרנגולות גדלים פרא בכל האיים

מבט מהספינה

זהו וויליאמס וספרי החתימות שלו

שני תרנגולים ותרנגולת אחת 

האי FATU HIVA

יום ראשון החמישה ביוני שעה 17:45, אנחנו באי FATU HIVA, שקיעה יפייפיה ברקע(כל יום יש כזאת וכל פעם אנחנו נפעמים מחדש), מכות רוח של עד כ30 קשר מטלטות את הספינה מצד לצד, שמיים מעוננים כאילו כל רגע עומד לרדת גשם, נעים לשבת בקוקפיט, אנחנו עכשיו ב HAPPY HOUR היומי שלנו שלווה ורוגע. הבוקר הפלגנו מרחק של 3 מיילים לכפר בשם OMOA, כפר ציורי יושב בין שתי שלוחות של ההרים, הרבה ירוק מטופח ושמור. צילמתי קצת אבל אני לא מרוצה מהתוצאה, הצילומים שלי לא מצליחים להעביר את עוצמת היופי השלטת כאן, תצטרכו להסתפק במה שיש.

בדרך במעלה הכפר הציעו לנו לקנות בננות, אחרי משא ומתן (מזל שמיכאל מדבר צרפתית אחרת התקשורת כמעט  בלתי אפשרית) סיכמנו שנאכל אצלם צהריים תמורת 60 $ לארבעה אנשים. הארוחה הייתה טעימה מאד ומגוון עשיר, הם לא ישבו איתנו לאכול למרות שנראה שהגישו לנו את האוכל שהם הכינו עבור עצמם, ישבו בצד וקצת דיברנו, אף אחד מאיתנו לא איש שיחה קולחת, בנוסף ,הצורך בתרגום שוטף לא איפשרו פיתוח שיחה , סה"כ היה מעניין. בסוף הארוחה קיבלנו מהם מתנה, בננות ופומלות בשפע, חלק מהן נצטרך לחלק לספינות אחרות שעוגנות כאן במפרץ.

למפרץ HANAVAVE שבאי הגענו בהפלגת יום כיפית, רוח טובה, מהירות יפה של 7-8 קשר ומזג אויר נעים. המפרץ נחשב לאחד המקומות היפים שיש, הגענו בשעות ערב עננים כבדים כיסו את השמיים והלבישו את האזור בקדרות ואפילה, קצת התאכזבתי מהמראה, הציפייה הייתה גבוהה. למחרת קצת שמש הרבה אור והתמונה השתנתה לגמרי, מקום מקסים, ככל שעבר הזמן יופיו גדל בעיני, למדתי להכיר לראות ולהנות( גם עם אנשים כך, הרושם הראשוני לא תמיד נכון וככל שעובר הזמן לומדים להכיר לעומק ולהעריך יותר את האדם).

מגיעים ל FATU HIVA

המפרץ

עוגנים מול יופיו של הטבע

סימון דרך לכיוון המפל, שלוש אבנים קטנות אחת על השניה והן על סלע גדול.
בסל הזה יש לא ברור אם עתיק או נחרט בתקופתינו

הגענו למפל

המפל בגובה של כ100 מטרים

בתחתית המפל בריכה כמובן שהתרחצנו בה, מים קרירים ביום חם

הנוף מהיבשה לכיוון הים

עוגנים במפרץ השכן

הקוקוס הוא מקור ההכנסה העיקרי של רוב האיים, הם קולפים ומייבשים את הפרי.
את התוצרת שולחים לעיר הבירה שם יש מפעלים שמייצרים מהפרי מוצרי אוכל קוסמטיקה וכו'.

הרחוב הראשי בכפר

עץ פרי הלחם

פסל בחוף הים

קרוב יותר

המארח עורך לנו את השולחן

שולחן ערוך

מבט מחוף היםלכפר

זריחה

המפרץ בזריחה

קיבלנו קצת בננות