הרגע הגדול מנתקים חבלים מהמזח הצף ויוצאים מהמרינה אל הים הגדול אל מסע של כ2800 מילים ימיים. ההתרגשות בשיאה וכמו שאמר אחד החברים ברגע של סנטימנטליות ״מריו תודה, זה רגע שחיכיתי לו כל החיים״. אז בנוסף להתרגשות למתח של יציאה מורכבת מהמרינה ולמתח לקראת הבאות נוספה לי תחושת סיפוק מסויימת על שעזרתי למשהו להגשים חלום.
הכל מושלם צוות טוב, מצב רוח מרומם, הספינה מוכנה ואכל בשפע רק מזג האוויר לא האיר לנו פנים, אמנם לא היתה סערה רצינית אבל היה סוער מספיק כדי להכניע שניים מאנשי הצוות. בדרך כלל בהפלגות ארוכות היום הראשון הוא אחד הימים הקשים, לוקח לגוף ולנפש יום כדי להתרגל למצב החדש, המציאות הפיזית כולל הנידונים מקשים על הגוף והעובדה שהחלום הופך למציאות וגלוי הקשיים שבניתוק מהעולם מהאהובים ומהחיים הרגילים והמחשבה שעכשיו כשבועיים ימים נחיה כך, מהווים אתגר לנפש.
היתרון שיש במזג אויר קשה הוא הרוח ואכן הצלחנו לנצל את הרוח ולהפליג במהירות ממוצעת של 8 קשרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה