הגענו

29 למאי שעה 14:30, הגענו ל HIVA OA  האי המזרחי של הפולנזיים הצרפתים, שלושת הימים האחרונים היו מעצבנים, רוח חלשה של 6-10 קשרים, שמיים מעוננים וכל לילה ספגנו גשמים חזקים שליוו אותנו לאורך שעות ארוכות. בשעה 15:00 העוגן תפוס חזק באדמה, מנוע דומם, ישבנו בקוקפיט והרגשנו את סיום חציית האוקיינוס השקט, מרוצים, מאושרים, מלאי סיפוק ומאוד עייפים.

שעה 06:00 עננים כבדים מכסים את השמיים מדי פעם גשם וראות נמוכה, באופק בגוונים חלשים שבקושי ניתן לזהות, מופיעים קווי המתאר של האי, זהו הקטע הזה של המסע מתקרב לסיומו, איזו הרגשה נפלאה ממלאת אותי, בעוד מספר שעות נגיע נזרוק עוגן ונדע בוודאות שעשינו זאת, ביצענו את המשימה והצלחנו להתגבר על כל הקשיים והתקלות שליוו אותנו לאורך ההפלגה.

לאחר 24 ימים של ים שמיים זריחות שקיעות והרבה שעות של הגה מתקרבים ליבשה. נכנסנו למפרץ העגינה, מראה מקסים של מצוקים גבוהים, עננים יושבים על פסגות ירוקות, ירוק בעיניים צמחיה טרופית מדהימה, העיניים לא שבעות מהמראות וקסם המקום אפילו הראות נהנות מהאוויר השונה (לפחות זאת ההרגשה). עכשיו ננוח נוכל לישון לילה שלם ללא תורנות ולהנות מהיום ללא תורנות החזקת הגה. כיף כיף כיף.

עבורינו הסתיים שלב של ההפלגה וגם עבור בנות הזוג שלנו הסתיים חלק של ההפלגה, שלומית בר, נורית אמפר, ההורים של מיכאל ורותי נועם סגל אהובתי שלי, תמכו ליוו ועזרו לנו לעמוד באתגר. הרבה תודות לכן והוכרה על התמיכה ועל האפשרות לצאת ולהפליג.

בקצה הים בין העננים רואים יבשה

והאי ממרחק של 15 מיילים ימיים

מתקרבים, מרחק 10 מיילים

דבלה לפני גילוח הזקן שגידל בהפלגה

עוד חמישה מיילים

מכאן יש לנו עוד 10 מיילים עד למפרץ העגינה

מפליגים לאורך האי

הרבה ירוק

נוף קדומים

נכנסים למפרץ

מתכוננים לזריקת העוגן

מפרץ העגינה 

בבוקר למחרת יצאה השמש והכל זוהר

ההר השולט על המפרץ

גולדינה 2 במפרץ

מפרש חלוץ נופל

מפרש חלוץ בודד איבד עצמו לדעת, השקל (ראו תמונה) שמחבר את מפרש החלוץ למעלן שלו נשבר, כן גם פלדה מתעייפת ונשברת, החלוץ התמוטט ונפל, חלקו על הסיפון וחלקו במים. ראשית מוציאים המפרש מהמים, בודקים למה נפל, מתכננים כיצד לתקן וקדימה לעבודה. יש לנו שקל חדש נתקין ונעלה המפרש. ראש המעלן(חבל אליו מחברים מפרש כדי להעלות את המפרש למעלה), אליו מחברים את השקל והמפרש, נשאר למעלה ומסרב לרדת צריך להעלות את מיכאל אל ראש התורן, אנחנו בלב ים, יש גלים של כ2 מטר, רוח של 15-20 קשר, אין לנו חלוץ כדי לבצע HIVE TO ( שיטה לעצור את הספינה בלב ים ולשמור אותה מאוזנת וכמעט ללא תנועה) הנענו מנוע, מפרש ראשי מצומצם שישמור קצת על יציבות , העלינו את מיכאל, הורדנו את ראש המעלן וכמובן גם את מיכאל, התקנו את השקל החדש, חיברנו את ראש המפרש למעלן ונעמדנו מול הרוח מוכנים להעלאת המפרש. הרוח הייתה חזקה מדי אז ניסינו להעלות במורד הרוח, מהר מאד ראינו שהמפרש מתחיל להסתבך סביב עצמו הורדנו וחזרנו למול הרוח. העלאת המפרש מתבצעת ע"י העלאת המעלן בעזרת הווינץ' ושמירת השפה הקידמית במקביל לפתח הfider  (ראה תמונה). מיכאל היה על הווינץ' דבלה בהגה זוהר הגיש לי מפרש ואני שכבתי על הסיפון בחרטום הספינה ודאגתי שהשפה הקידמית תיכנס נכון לfider. רוח של כ20 קשר המפרש מתנפנף בכוח הווינץ' בקושי עומד בלחץ ואני מתאמץ לכוון את השפה של המפרש( לא תמיד מצליח להתגבר על הלחץ של המפרש ואז המפרש לא נכנס טוב למסילה שלו, יש צורך להוריד חזרה את החלק שלא נכנס טוב ולהמשיך בהעלאת המפרש. אנחנו מתמודדים עם המפרש, הרוח, נידנודיי הספינה, הקפיצות מהגלים, שפריצים של מי ים ומעלים את המפרש לאט לאט. כשאנחנו בכשני שליש מהדרך ה FIDER מתפרק. מורידים את המפרש, הפעם הוא יורד כולו עלי, בודקים מה קרה לפיד, הפלסטיק שמחזיק אותו נשבר, מתקנים בעזרת שלושה אזיקונים, איזולירבנד ורצועות סיליקון, מרכיבים את הפידר חזרה ומתחילים להרים המפרש מחדש. שוב מלחמה ברוח ובתנועות של הספינה, מעלים לאט ומדי פעם צריכים להוריד חלק אבל סה"כ מתקדמים. כשמגיעים לכשני שליש הדרך( כן בערך באותו מקום כמו בפעם הקודמת) אני רואה שאחד מהחלקים של המסילה משתחרר והוא עולה למעלה יחד עם המפרש, בעיה גדולה. מורידים חזרה את כל המפרש, כולנו סחוטים, הידיים כואבות לי מהמאמץ לשמור על השפה של המפרש מול הפידר, החלטתי לוותר ולחכות עד אשר הרוח תרגע או עד אשר נגיע לעגינה. קיפלנו המפרש קשרנו אותו היטב לסיפון, בירה קרה קרה, הרבה תחושות אכזבה ומחשבה שעוברת בראש כל הזמן I’M TO OLD FOR THIS SHIT.המשכנו להפליג עם המפרש הראשי בלבד מהירות הספינה ירדה בכ1.5 קשר. כל התהליך לקח כחמש שעות.

למחרת בבוקר הרוח ירדה ל12 קשרים, מישהו הפסיק את הרוח בסניף המרכזי(כן אני אוהב שלום חנוך), החלטתי לנסות להעלות את החלוץ, ראשית תיקנו את החלק שנפרד מהמסילה התברר שבורג נפתח סגרנו בכוח וקדימה לעבודה. הפעם הפלגנו עם הרוח כך שהרוח המדומה בחרטום ירדה לכ7-8 קשרים בנוסף פתחנו את כל הראשי כך שיסתיר את הרוח לכיוון החרטום. דבלה על ההגה שמר על כיוון מתאים, מיכאל על הווינץ' זוהר יושב שוכב על הסיפון ומעביר לי מפרש ואני שוכב בחרטום ומכוון את המפרש לתוך המסילה שלו. הפעם הצלחנו, תוך שעה המפרש חזר למקומו ואנחנו מפליגים בפרפר קלסי ומהיר. הפעם לא בא לי בירה קרה אבל נשארה התחושה של I’M TO OLD FOR THIS SHIT, כשמלווה אותה תחושת סיפוק והנאה כמו של נער בגיל ההתבגרות.

מפליגים אל השקיעה

זה הפידר, הפלסטיק השחור נשבר בחלקו התחתון

קצה המעלן אליו מחברים את המפרש בעזרת שקל

החלוץ על הסיפון

עוד שקיעה יפה

יפה

זה השקל

וזה השקל השבור

הפידר מתוקן בעזרת אזיקונים, איזולירבנד, ורצועות סיליקון.

מפליגים בפסיפיק

כשיצאנו מפנמה ורצינו להגיע לרוחות הסחר שיובילו אותנו עד הפולינזים הצרפתיים, הצטרכנו להפליג דרומה כ1000 מיילים ימיים (1800 ק"מ). בדרך הזאת עוברים אזור של מזג אויר שנקרא ITCZ ומה שמאפיין אותו זה מזג אוויר לא מוגדר, לא יציב ובלתי צפוי. אז לנו היה, אין רוח, לפעמים רוח טובה ובכיוון הנכון למספר שעות, שני ימי גשמים, מספר ימים של רוחות חלשות שבאות ונעלמות, נדרשת הרבה סבלנות לעבור את הצרה הזאת. שייטים שחיים על הספינה ומשייטים בעולם לא מניעים מנוע( יש כאלה שאין להם מנוע) ומפליגים אך ורק בכוח הרוח, יקח כמה זמן שיקח. לנו יש לוז, זמן הפלגה מוגבל ולוח טיסות, השתמשנו במנוע, בתכנונים שלי לקחתי בחשבון את המעבר באזור הזה והקצבתי מספר שעות מנוע כדי להגיע לרוחות הסחר, ניצלנו את כולן.

שלושה ימים שאנחנו מפליגים ברוחות הסחר אבל לא מצליחים להתקדם בקצב המתוכנן, הרוחות חלשות, 12 קשרים בלבד עם מכות של 15-16 קשר, מנשבות ממזרח דרום מזרח, זרם קו המשווה במהירות של עד כקשר מגיע מכיוון מזרח, וגלים מגיעים מכיוון דרום. כוחות מנוגדים הפועלים על הספינה, מכיוון שההיגוי האוטומטי התקלקל אנחנו צריכים לנסות ולשמור על הכיוון הנכון של התקדמות הספינה, למרות מאמצינו הספינה מפליגה בזיגזגים אבל מצליחים להתקדם לפי הנתיב המתוכנן.

שבוע שני בפסיפיק

בהפלגות הארוכות הימים הראשונים הם הקשים, אחרי יומיים שלושה נכנסים לרוטינה של פעילות יומית, אני אוהב את זה. אבל ככל שמפליגים יותר נתקלים ביותר תקלות, את רובן מצליחים לפתור תוך כדי הפלגה, יש תקלות קשות שלא ניתן לתקן והפעם זה ההיגוי האוטומטי, המנוע שמסובב את ההגה לפי הנחיות המחשב, נקרא MAMBA DRIVE  הפסיק לעבוד ז"א, אנחנו צריכים להחזיק את ההגה עשרים וארבע שעות ביממה, אנחנו ארבעה יוצא שכל אחד צריך להחזיק הגה 6 שעות ביממה. אחזקת ההגה דורשת הפעלת כוח, קצת כוח (אחרי חמישה ימים השכמות כבר כואבות לי ולחשוב שיש לנו עוד כשבועיים עד שנוכל לנוח) ונדרשת דריכות וצומת לב מלאה בייחוד כשכוחות מנוגדים של רוח, גלים וים דוחפים את הספינה לכיוונים שונים.

הצורך לאחזיק בהגה שינה את אופי ההפלגה, כשאני בתורנות לילה כל הריכוז ותשומת הלב נתונים למצפן ולהבטיח שהספינה מפליגה בכיוון הנכון ( מיכאל אומר שאם בלילה נעבור ליד אסדת הצלה לא נרגיש בה ולא נצליח להגיש עזרה לניצולים), אי אפשר לעזוב את ההגה לעסוק במשהו אחר, כולל אי אפשר לרדת לשירותים. במשך היום משמרות ההגה סוחטות את רוב האנרגיה הפיזית והנפשית ואני לא מצליח למצוא לי זמן שקט ורגוע שלי עם עצמי. יש גם צדדים חיוביים, התנסות מיוחדת ושונה ממה שאני רגיל, תחושה חזקה יותר של קירבה לים ולהתנהגויות שלו במצבי מזג אויר משתנים, פיתוח הבנת התנהגות הרוח, הבנת כיווני זרימת האוויר, שינויים בכל זמן נתון וחשוב מכל, תרגול ופיתוח יכולת השליטה על הספינה במצבים משתנים וכוחות מנוגדים לא סדירים.
איזה כייייף ?!?!

עומדים לחצות את קו המשווה, מערבה לגלפגוס

לחיים !! כל יום בשעה 17:00 HAPPY HOUR

שקיעה או זריחה

מפליגים

ועוד יפה מני רבות

שוטי שוטי

כולן יפות ומגוונות

אוהב לשבת בספסל מאחור

שקיעות וזריחות ממלאות את הנפש בחציית הפסיפיק

שבוע בפסיפיק

שני פוסטים שנכתבו באותו יום, הראשון בשעות הבוקר המאוחרות:

יום חמישי ה 12במאי, מהבוקר אני קצת בדאון, סיבות שונות משפיעות על מצב הרוח, הגעגועים הביתה לאהובתי רותי, הגעגועים לכל משפחתי חברי ואוהבי, היום אנחנו ביום השביעי להפלגה ועברנו כרבע מהדרך, ז"א יש לנו עוד כשלושה שבועות עד אשר נראה יבשה, המון זמן. מספר תקלות עד עכשיו הצלחנו להתגבר על כולן פרט לאחת, אתמול בלילה הקלאץ' של ההגה האוטומטי עשה רעשים והפסיק לפעול, למרות כל נסיונותינו עדיין לא הצלחנו לתקן, לא בטוח שניתן לתיקון ויתכן שצריך חלקי חילוף, המשמעות היא שאנחנו צריכים להחזיק הגה כל הזמן ובנוסף לכל זה, אין רוח, אמנם עדיין לא הגענו לאזור רוחות הסחר אבל זה מבאס להפליג על מנוע כל כך הרבה זמן. וכמובן עולות השאלות הפנימיות והאשמה העצמית איפה שגיתי, אולי הייתי צריך לבחור נתיב אחר, או לכוון את יום היצאה לזמן שונה ואז להנות מרוחות טובות יותר.

פרט לפרטים הקטנים הנ"ל אנחנו מתקדמים לפי התוכנית, מפליגים יפה, נהנים מהחברותה וחווים חווית הפלגה ייחודית.

והפוסט השני בשעות הערב בסיומו של יום:

שבוע עבר מאז שיצאנו מהמרינה, שבוע של הפלגה לא סדורה, רוחות חלשות או לא בכיוון הנדרש או אין רוח בכלל, יומיים של גשמים ללא הפסקה, ענן בקוטר של כ12 מיילים ימיים שהם כ22 ק"מ, התיישב מעלינו וזז איתנו לכל כיוון שניסינו לברוח בסוף נכנענו והמשכנו בדרך שלנו עד אשר הענן התפזר, כמות הגשם שהוריד עלינה שווה לכמות הגשם שירדה בתל אביב במשך כל החורף( הגזמתי אבל היה הרבה).

לווייתנים, ארבעה מהם, איזה אלגנטיות של תנועה, איטית, מעוגלת, גמישה ומלאה בביטחון עצמי (חבל שהם לא מנומסים וכל הזמן מראים לנו רק את הגב והזנב). יש משהו בחיות הים ובייחוד בלווייתנים ודולפינים שמרומם את הרוח, יש לי תחושות של קירבה ורצון לחבק וללטף אותן ( לא נותנות). אין ספק שמצב הרוח שלי השתפר משמעותית אחרי מופע הלווייתנים ויצאתי מהדאון שהייתי שרוי בו מהבוקר.

הספינה מפליגה וההגה האוטומטי עובד

זאת הזוית שבה חיינו חלק מהזמן( בשאר הזמן הזוית התהפכה לצד שני) ש

בצד ימין תמונת הרדר של ענני הגשם הסוגרים אותנו מכל כיוון

זוהר ודבלה מחזיק את ההגה

שקיעה הערב יורד ומרגוע משתלט עלינו

הספינה חותכת את המים

מיכאל נהנה מסיומו של יום

יוצאים לחציה

יום חמישי, החמישה לחודש החמישי(מאי) שעה 12:00 (הייתי צריך לכוון לשעה חמש, מה לעשות תכנון לקוי), ארבעה שייטים : דבלה בר, זוהר אמפר, מיכאל בר אדון ואני מריו סגל, על גבי ספינת המפרש גולדינה 2, מנתקים חבלים מהמזח במרינה FLAMENCO שבפנמה סיטי ויוצאים לחציית האוקיינוס השקט.

התחושה החזקה הממלאת אותי עם ניתוק החבלים מערבת בתוכה כל כך הרבה רבדים, התרגשות של יציאה לדרך, חשש מהלא נודע, ציפיה להרפתקאה יחודית, מחשבות על המרחק העצום שעלינו לעבור, שמחה לקראת החויה שבהפלגות ארוכות, הידיעה שזהו זה, מה שלקחנו ומה שתיכננו זה מה שיש ואיתו נסתדר, ההקלה שבלהפסיק לחשוב על מה לא עשיתי מה פספסתי ואו לא תכננתי ולבטח יש עוד רבדים תחושות ומחשבות שעוברות בגוף וביחד יוצרות את תחושת ההתעלות הממלאת אותי.

יצאנו לדרך מלאי התרגשות וכל אחד מחשבותיו עימו.

גולדינה 2 מוכנה לחציה

אני מנסה להתחבר לאינטרנט בחלון מחוץ למשרד

חלק מקניות המזון

ממתינים בסבלנות לתורינו במחלקת הבשר

בודק את העוגן הרזרבי. בפולינזים משתמשים הרבה בשני עוגנים

מחשבים טכנולוגיה טפסים וגם טביעת אצבע, הבירוקרטיה של פנמה

משחררים חבלים

יצאנו מהמרינה

פנמה סיטי מתרחקת ואנחנו בדרך לפולינזים