בדרך לפנמה

יום רביעי 24 ליוני,
שעה 04:30 אני במשמרת אחרונה, אנחנו חמישה שייטים המשמרות הן בנות שעה וחצי כך שעוברות מהר, מתעוררים, כחצי שעה מתאפסים, לומדים את הסביבה, מתרגלים לחושך לאויר לרחש הספינה החותכת את הים ואז יורדים למטבח מכינים משהו חם לשתות חוזרים לקוקפיט ומתמכרים לרוגע של ההפלגה עם המשקה ביד והמחשבות הממלאות את הנפש.
משמרת אחרונה ארוכה יותר, שעתיים ואם אני ערני ממשיך אותה הלאה עד שמישהו מתעורר ומחליף אותי.
לילה חשוך, מעט הירח שהיה שקע בסיבות השעה 02:00 כך שלי לא נשאר, הכוכבים בשמים אבל שכבות של עננים מונעות ממני נצנוץ הכוכבים. יושב בקוקפיט כוס קפה חם, רוח גבית 25 קשרים, גלי צד 4-5 מטרים מטלטלים את הספינה והיא לא נכנעת וממשיכה להפליג ישירות ליעד במהירות של 7-9 קשרים.
מחשבה עוברת לי בראש, כמה שהתרחשויות פיזיות בטבע דומות להתרחשויות הנפשיות שלי, כמו לספינה יש את הרוח שזה הכוחות המניעים ודוחפים אותי, כיוון המפרשים נעשה על ידי ואני קובע לאן לנוע, מסביב יש גלים המטלטלים מעלים ומורידים אותי וצריך להתמודד איתם ולשמור על הכיוון הנכון ולהגיע ליעדים שלי. גם הגלים מורכבים מסוולים(גלים גדולים וארוכים, הם אלו שמגיעים לגובה של 5 מטרים, וגלים קטנים יותר לא סדורים וקצרים) את הסוולים הספינה לוקחת באלגנטיות עולה איתם ויורדת בתנועה מושלמת, הגלים הקטנים הם אלו שיוצרים את הנידנודים טילטולים וההרגשה הלא נעימה. שוב כך בחיים לרוב מכשולים גדולים יודעים לטפל מה שמטלטל אותנו זה לרוב מכשולים קטנים המופיעים פתאום.

אורחת באה לנוח

לא פחדה ולא ברחה

דמויות מקומיות

דולר לתמונה

מספק ירקות לספינה 

נכנסים למערה תת קרקעית

במעלה הנחל

בריכה קטנה

מראות מרהיבים

אני

שישה ימים היינו בג'מייקה הימים הראשונים נוף וטבע מדהימים, שתי לילות במרינה במונטגו באיי, עיר מקומית טיפוסית, ברחנו משם מהרץ שתי לילות במפרצים על עוגן.סהכ מאד נהנתי מהביקור בג'מייקה.

ג'מייקה

יום ה 18 ביוני,

ג'מייקה ג'מייקה ג'מייקה אי טרופי יפיפה, כולו מכוסה צמחיה ירוקה בשלל גוונים, טריה ורעננה, פרחים צבעוניים בכל מקום, הרים נושקים לים, מפרצים מרהיבים, ציור שלגן עדן.

עזבנו את TCIביום ראשון ה14 ליוני, חמישה אנשי צוות מינה מורנו, מתי מורנו, דורית סולסי (הצתרפה אלינו ביום ו), מיכאל בר אדון ואנוכי. הפלגה של כ40 שעות רצופות, שתי לילות בהפלגה, עברה ללא מאורעות מיוחדים, חצי זמן על מנוע וחצי על מפרשים הביאו אותנו לעיירה בשם POR ANTONIO כניסה יפיפיה, מרינה מחודשת, קטנה,נקיה, אנשים נחמדים מסבירי פנים, האנגלית שלהם קשה לי להבנה אבל לאט לאט מתרגלים ומצליחים לתקשר.

כרגיל באזורים אלו בירוקרטיה כבדה בכניסה וביציאה, זכינו לביקור של סניטציה, רפואה, הגירה 3 אנשים,משטרת החופים 2 אנשים, חיל הים 2 אנשים וכמובן המכס שני אנשים אשר הופיעו לביקורת רק למחרת הגעתנו.

שכרנו רכבעם נהג ויצאנו לטייל באזור הצפון מזרחי של האי, יפה ,ירוק, פורח, דרך מתפתלת בין הרים, מפרצי ים, ומספר ישובים קטנים ועניים. הצד הקשה של ג'מייקה הוא העוני האבטלה וההזנחה הבולטים בכל מקום וכל זה בניגוד ליופי ועושר הטבע. בכלל בכל האיים הקריביים (לפחות באלו שאני ביקרתי) הניגוד הזה שבין יופי ועושר הטבע לבין העוני ההזנחה ועליבות החיים, בעניים שלנו, כל כך בולט וזועק, לי ממש מפריע וגורם לאי נוחות מעצם נוכחותי במקום, לבטח כשאני מגיע על גבי ספינה כמו שלי.
הסתובבנו קצת בעיר, קניית מצרכי מזון וסתם להרגיש את החיים. התחושות לא השתפרו היינו נטע זר בשטח, הלבנים היחידים, תיירים, הרבה נגשו אילנו והציעו את עזרתם בתור מדריכי תיירים, הציעו לנו עישון מריחואנה, חייב לציחן הכל נעשה בעדינות בלא שום טיפת אגרסיביות וברגע שאמרתי לא תודה עזבו אותנו בשקט. חוויה מיוחדת להסתובב בעיר כזאת, אני לא יודע איך הייתי מרגיש אם הייתי צריך להסתובב כך לבד(יש שייטים שעושים זאת).

מתקרבים לג'מייקה

אני וג'מייקה

מראה מהמרינה

המרינה

שקיעה במרינה

שקיעה

שקיעה

גנדולה מקומית

הלגונה הכחולה, כן כאן צולם הסרט

הכניסה לגן המפלים

מערה מאחורי המפל

בתוך המפל

במעלה הנחל

המפל ניתן לראות דמות במערה

שחיה במעלה הנחל

פורט אנטוניו

רחוב בפורט אנטוניו

פורט אנטוניו

TCI

יום שבת 13 ביוני,
ביום חמישי ה11 ביוני הצתרפו אלנו בילה ומתי מורנו, הם מפליגים איתי מכאן לפנמה, הכרתי אותם דרך מיכאל המכיר את בילה ממיכמורת. בדרך לשדה התעופה הורדתי את רותי, במסעדת הבית, עם ציוד הצילום ליום צילומים של החוף. לאחר שבילה ומתיהתארגנו בספינה נסענו להנות משעות הערב  עם רותי. פגישה מרגשת בין רותי ובילה (לפני שנים עבדו ביחד בחברת תרופות) ורותיהכירה לנו בחור מקומי אותו פגשה בחוף, BRIGHT שמו, בן של כומר, טיפוס ססגוני עם חוכמת חיים מענינת ויכולת דבור והתבטאות מרשימות.
סיימנו את היום באירוע המתרחש כל יום חמישי בערב. כעשרים דוכנים בהם מוכרים אמנות מקומית המושתתת  בעיקר על צדפות, וכמובן דוכני אוכל, להקה מקומית של מתופפים על תופים העשויים מחלקי חביות או קופסאות מתכת שונות ונגני חצוצרה מקומית ללא קלידים, ניגנו מוזיקה קיצבית מקפיצה אותך וגורמת לגוף לנוע ולהגיב למקצב המשכר, הלהקה לבשה בגדים בצע צהוב וירוק זוהרים כך שראיתי גוש צהוב ירוק נע בקצב התופים וברכזו רעמת תלתלים מקפצת, כן זאת היתה רותי שהשתלבה מיידים עם המיקצב. אין ספק ערב פרידה מהמם לאהובתי.
אנחנו נמצאים באי בשם PROVENCIALES לקח לנו קצת זמן ללמד להכיר אותו ולגלות את הפינות היחודיות שלו, גילינו רק חלק מהן, הפזורות לאורך החופים המרהיבים של האי? לרב המקומות היפים והמענינים הגישה היא בדרכי עפר ולפעמים זה דרכי אבנים, דרכים הנראות כבילתי עבירות, או שניתן להגיע דרך הים עם סירה קטנה.
אי קטן, אחד מני רבים, שהיתי בו שבוע ולא הספקתי להכיר אותו ממש, פגשתי מספר מקומיים, קצת למדתי על החיים שלהם, טיילתי בחופים, ראתי מראות נפלאים, לא שבעתי ולא מיציתי.

ברייט ואני

מדבר ולא לוקח אויר

בילה מתי מיכאל מריו ברייט רותי

ירוק וגוונים של כחול

נוף בחופים מסודרים

אי קטן

בית פרטי

הכניסה לבית

Turks & Caicos

יום שישי 12 ביוני,
בצהריים רותי טסה בדרכה חזרה הביתה, חור גדול נוצר בתוכי, געגועים, ריקנות מסויימת, פשוט נגדע וחסרונה מורגש עמוק עמוק. היו לנו ארבעה וחצי ימים נפלאים ב TCI (Turks & Caicos Islands) .
כשהגענו ראינו מרינה יפה הנמצאת במתחם של מלון חדש, נקיה מסודרת לא צפופה ולא עמוסה. שכרנו רכב ויצאנו ללמוד את האי. אכזבה, אי די יבש כולו סלע גיר, צמחיה נמוכה, הכל נראה מוזנח וביחוד בלט ההבדל מול הכניסה שלנו במרינה והסביבה המטופחת שלה.
בדרך חזרה בחרנו בדרך צדדית ואז התגלה עולם אחר, הדרך היא לאורך החוף הצפון מערבי של האי וזה איזור בתי המלון הגדולים היושבים על רצועת חוף מקסימה ונבנו בצורה שאינה פוגעת מדי בנוף.לאחר התייעצות עם מוכרת בחנות נסענו לשתי מסעדות-קפה אחת תיירותית אבל עם חוף יפהפה, השניה עממית יותר,שובת לב, מיד הפכנו אותה למקום שלנו(מסעדת הבית).
חגגנו לי יום הולדת, ארבע צלילות יפות, ארוחת ערב במסעדת החוף( מסעדת הבית), ים שקט מים צלולים עם שלל גוונים של כחול וטורקיז, ילדים מקומיים משחקים לאורך החוף, רצים קופצים מתגלגלים בחול, צוחקים צועקים, מלאי חיים ושמחה. בקיצור ימים קסומים של החיים.
יומיים צללנו כל יום עם חברה אחרת, הראשונה מאד מאד מסודרת ומאורגנת עד כדי סימון כוסות השתיה כך שלכל אחד יש כוס מסומנת משלו, אבל התחושה היתה של אנשים שעושים את העבודה שלהם, אנשים נחמדים חביבים עוזרים אבל יש קיר זכוכית. בנוסף צללנו בקבוצה של שמונה צוללים ומתוכם אמא עם ילד בן 12 שמותר לו לצלול עד עומק של 12 מטר ועל כל זה היתה רק מדריכה אחת, לא הצליחה להשתלט. החברה השניה גם היא מסודרת ומאורגנת, קצת פחות מהראשונה, אבל נתנה תחושה ביתית, המדריכים היו פתוחים יותר חברו אלינו והשתתפו פעילים בשיחות והיינו רק ארבעה צוללים בקבוצה. כמובן שנהנינו יותר בחברה השניה.

אהובתי נחה בין הצלילות

חוזרים למרינה

פינת נוף מני רבות

מרינה דרומית

אדמת גיר יבשה וים טורקיז

הגענו ל Turks

 יום שני 8 ביוני
בשעת בוקר הגענו למרינה באיי Turks & Caicos מדינה שהיא קבוצה של כ70 איים קטנים מדרום לאיי הבהאמס, הפלגה של 40 שעות רצוף עם עצירה לתדלוק. יצאנו בשעות הצהריים מ Black Settlement שתי לילות בהפלגה ובבוקר יום שני נקשרנו למרינה.
בהפלגות( למעשה בכל דבר בחיים, צריך למצוא פשרות בין צרכים ורצונות מנוגדים והחיים הם תוצאת  הפשרות שאנחנו בוחרים) מתקיים הניגוד שבין לוח זמנים מוגדר לבין הצורך והרצון לראות ולחוות את  המקומות בהם מבקרים והקונפליקט הזה  מתחזק כאשר מפליגים מנקודה א לנקודה ב וכל מה שעוברים בדרך אני לא מצליח ממש לחוות אותו. כך קרה לנו בהפלגה בבהאמס, עברנו דרכה לכיוון טורקס אנד קייקוס אבל לא הצלחנו לחוות את היופי את האנשים ואת הטבע של הבהאמס.
פרט לעגינה הראשונה ב Great Harbour לכל שאר המקומות הגענו אחה"צ ולמחרת הפלגנו הלאה מבלי שנתנו לעצמנו זמן לבקר ללמוד ולהכיר את המקום, חבל. בBlack Settlement פגשנו בזוג צעיר אמריקאים שבאו לחופשה באי ביחד עם ההורים של הבחורה. הבחורה סיפרה שההורים שלה, והיא איתם, כבר הרבה מאד שנים באים  לחופשה באיי הבהאמס ולפי התאורים שלה של מקומות שהייתה ומראות שראתה ההפסד שלנו היה גדול. מקווה שטורקס אנד קייקוס יעמוד בציפיות ויפצה על ההפסדים שלנו מהבהאמס.

חותכים את המים

המרינה

המרינה

איים בדרך

איים בדרך

מתקרבים לBLACK SETTLEMENT

הרדר השומר על TURKS