הגענו הגענו הגענו

יום שבת ה13 בדצמבר בשעה 08:00 זרקנו עוגן במרטיניק, קשה להגדיר את ההרגשה העוברת בגוף,כמו בכל סיום פרויקט, שימחת הסיום מעולה בצער על שזה נגמר, סיפוק עצום על העובדה שעשינו זאת ועמדנו באתגר מול נפילת המתח, השלט בנו בכל מהלך ההפלגה, שהזרים אנדרנלין לגוף. במשך 19 ימים התרגלנו לסדר היום של ההפלגה כשיו משנים, משהו חדש שונה, התרגשות מהנוף החדש, ירוק בעיניים במקום הכחול והאפור של האוקיאנוס. ועוד הרבה גוונים ובני גוונים של מחשבות ותחושות שגם אני, שזאת כבר חציית האוקיאנוס השלישית שלי, חש במערבולת הזאת בתוכי.

היממה האחרונה היתה שונה מכל ימי ההפלגה ( כמו שהיממה הראשונה היתה שונה) התרגשות הסיום, עייפות הגוף מהמאמץ, עייפות הנפש מהשהייה בספינה בצפיפות עם עוד אנשים, והציפייה להגיע לחוף מבטחים. בנוסף הרוחות נשבו בעוצמות משתנות וחייבו לשנות כיוון מפעם לפעם והרבה פעמים מהירות הספינה ירדה ל5-6 קשרים. בלילה התייצבה הרוח הורדנו את הWHISKER POLE ובקורס של 300 מעלות ומהיריות של 8-9 קשרים הפלנגו ישירות למרטיניק.

לילה השעה 03:30 חצי ירח מאיר את הים וגלים של 2-3 מטרים יוצרים משחק של אור וצל על עצמם ומדי פעם שולחים ברק כסוף כמו משרשרת יהלומים, הספינה מפליגה במהירות 8.5 קשרים קצת מתנדנדת בקצב הגלים המקים בה, במכם רואים שיש עוד חמש ספינות מפרש באיזור, הן מפליגות לכיוון האי השכן  SAINT LUCIA ( בחציה הקודמת שלי הגענו אליו), בנוסף שתי אוניות סוחר בסביבה. כל החושים דרוכים, הרבה אנדרנלין זורם ושומר על עירנות מקסימלית, מדי פעם מצליח לזהות אור של אחת הספינות בסביבה בקיצור הפלגה מושלמת תחושת מיצוי גופנית מקצועית ונפשית כיף כיף כיף. ואז אורות ראשונים של האי מרטיניק מתגלים באופק ובראש עובר המשפט MARIO YOU DID IT AGAIN לא צנוע אבל מלא סיפוק.

מתקרבים למרטיניק

זריחה מקבלת את פנינו

השמש עולה 

עולה

זוהרת ומסנוורת

הרבה כביסה ב18 ימים

אי קטן בדרום מרטיניק נקרא היהלום