למפה שלמה מוסיף מידע רלוונטי מאיר עיניים, או טקסט מהווי הסירה בהפלגות ארוכות, לעיתים משפט קצר ולעיתים פיסקה... אך תמיד יש הומור וחיבוק מנחם במילותיו. אז זה הטקסט הנילווה למפה היום.
תודה לשלמה ברק.


הסבר קצר על 'רוחות הסחר' (TRADE WINDS)

סירות המפרש העתיקות (עד וכולל תחילת המאה ועשרים) כללו אך ורק מפרשי 'בלון' וכוון ההתקדמות היה רק כאשר הרוח נושבת בירכתי הסירה (מאחור)

הקדמונים הכירו את משטר הרוחות באזורים בהם הפליגו ולפיכך הפליגו למשל מאירופה ליבשת אמריקה רק כאשר הרוחות נשבו מכיוון מזרח (כיוון ההתקדמות היה מערבה)

מכיוון שמטרת ההפלגה הייתה העברת סחורות קוראים  לרוחות שנשבו בכיוון הרצוי  'רוחות הסחר'



ובכן, בתקופה הנוכחית (סוף נובמבר) נושבות רוחות סחר מזרחיות וזוהי התקופה שבה רוב סירות המפרש חוצות את האוקינוס האטלנטי לכיוון מערב, וזאת למרות שהסירות החדשות (למשל גולדינה) 'יודעות' להפליג גם נגד כיוון הרוח. למעשה רוחות מזרחיות באטלנטי מתחילות כבר בחודש יולי/אוגוסט', אבל יש סיכוי טוב לפגוש בדרך סופת הוריקן, וכל שייט נורמלי לא נכנס לסערה מסוג הוריקן (סיכוי טוב מאוד לשרוד אבל מאוד מאוד מאוד לא נעים)



גולדינה מפליגה בתקופה הנכונה לכיוון הנכון (הפלגה מערבה ורוב הזמן רוחות מזרחיות).

סביר להניח כי בימים הקרובים תיראו כי כיוון ההפלגה משתנה והוא יותר ויותר מערבה (לעומת הכיוון עד היום שהיה דרום מערב)





ולאחר כל הזיבולים גולדינה התקדמה 166 מייל.

בסך הכל (ההתקדמות הכוללת מתחילת המסע) לפי התכנון.

חברים יקרים, הטכנולוגיה לא גדולה עלי! כלל לא גדולה!!!! בדם, יזע, ברגעי תיסכול וחריקת שיניים ובלי דמעות כלל. מתוך נחישות והמון התמדה ועזרה קלה ממאי..... הצלחתי להעלות את המפה היומית שאנו קבוצת הנעץ הצהוב (נשות הימאים האמיצים ) מקבלות משלמה ברק שהוא בעצם פייה, פיית השינה הטובה. אז ככה זה הולך:

כל ערב בשעה קבועה מריו שולח אות לווינית המודיעה את מיקום הסירה על פני הגלובוס הגדול ובמקרה שלנו מיקום הסירה באוקיינוס האטלנטי, שלמה שמעבר להיותו יאכטונר וסקיפר מעולה הוא גם גאון וגם נשמה ענקית וזה בעצם מהשהופך אותו לפייה האולטימטיבית!! אז שלמה מעלה את המפה כשהנעץ הצהוב מסמן את המיקום והזמן המדוייק שהגולדינה 2 נמצאת  שולח לנו במייל כל ערב בסביבות 8:00, ואז אנו נרגעות והולכות לישון, כמו ילדות טובות. כאן מוצגת המפה היומית ובה נקודות הסימון היומיים במהלך ההפלגה כולה עד כה. נכון שזה נפלא!?

תודה שלמה ותודה לכל העוקבים.

רותי

יום הפלגה

יום שבת 28 בנובמבר, כולנו השתלבנו בשגרת ההפלגה, כולם נהנים ומתפלאים איך זה שהימים עוברים להם מהר, הזמן מתקדם ולמרות שאנחנו לא עושים הרבה, התחושה היא שהזמן מלא ואין שום תחושת שיעמום.

לאחר ליל הטלטולים רוח צפון מזרחית החלה מנשבת, כולי תיקוה שזה רוחות הסחר המתעוררות,

מכיון שנהג׳ניקר מושבת פתחנו מבנה פרפר עם החלוץ והראשי והספינה החלה לשוט בקלילות ובריחוף בתוך האוקיאנוס, התחושה הזאת שאני יושב בספינה הרוח נושבת והספינה מגיבה לרוח ונעה בקלילות על המים, היא מרוממת נפש ולא רק אותי כולנו בקוקפיט הרגשנו סיפוק שמחה וריגוש מתנועתה של גולדינה2.

במשך כל היום הרוחות נשבו ואנחנו בפרפר הפלגנו במהירויות שבין שבאעה לתשעה קשרים כאשר השיא היה 11.1 קשר, הרגשה נהדרת לחוש את הספינה רצה וחותכת את הגלים. בלילה שוב נעלמו הרוחות ושוב אנחנו בטילטולים ובתנועה איטית של 2-3 קשרים, מפת מזג האוויר מראה שבאזורנו צריכה לנשב הרוח אבל נשאים וגשם ורוח אין( אני יודע שהמשפט לא כך אבל כאן הכתיבה קובעת).

אנחנו לא נשברים וממשיכים לקוות ולצפות לרוחות הסחר שישאו אותנו לקריביים.

כמה תמומות מהפרפר שפתחנו במפרשים

צוק בודק את הפרפר

פרפר מושלם

קלסר השירים שמתי הביא

בניתיים מיכאל נח

בחירת הנתיב

חציית האוקיאנוס מתבצעת בעזרת רוחות הסחר המנשבות רוב ימות השנה, באיזורים מסוימים הרוחות נושבות ממזרח למערב ואזורים אחרים ממערב למזרח. בחצי כדור הארץ הצפוני הרוחות ממזרח למערב  נושבות בגדול בין קווי הרוחב 10 ל 20 ובעוצמות שבין 15 ל 25 קשרים. העוצמה ומיקום הרוחות משתנה מדי שנה אבל תמיד בין גבולות אלו.

לכן כאשר יוצאים לחציה הדרך המקובלת היא לרדת כמה שיותר מהר לקו רוחב עשרים כדי לתפוס את רוחות הסחר. אבל מזג אויר יש לו תוכניות משלו והוא אוהב להפתיע ולשנות קצת מהרגליו, השנה שקע ברומטרי עמוק וגדול התיישב באוקיאנוס מול חופי פורטוגל ומשם שינה את כל הכללים והחוקים שהיו וידועים עד כה. בשבוע ימים שהיינו בלנזרוטה ירדו גשמים שזקני לנזרוטה לא זוכרים כמותם, האי לא רגיל לקבל גשמים עזים ולבטח לא יום אחרי יום במשך שבוע ימים.

משטר הרוחות דרמית לאיים הקנריים גם הוא הושפע מהשקע ורוחות צפון מערביות ערות נשבו לאורך כל הדרך דרומה, החלטתי לנצל את ההזדמנות ולהפליג לכיוון דרום מערב ולפגוש את רוחות הסחר מערבה יותר. רוחות הסחר מתחזקות ככל שנמצאים מערבה יותר. בנוסף כל הזמן ליוו אותנו עננים ומדי פעם ירדו גשמים שהבריחו אותנו מהקוקפיט פנימה לתוך הספינה.

בליל שישי כשהתקרבנו לקו רוחב עשרים מעשה שטן( כנראה השקע הפורטוגזי, בטח אנטישמי) הרוח נעלמה, אין רוח צפונית ואין רוחות סחר. כך במשך לילה שלם הספינה מפליגה במהירות של 2-3 קשרים והגלים מנצלים את ההזדמנות כדי לטלטל אותנו לכל הכיוונים, הרגשה לא נעימה, קשה לישון והגוף כל הזמן עובד כדי לאזן את עצמו. עם בוקר כולנו שמחנו לבוא השמש ואיתה תיקוה ליום חדש.

זריחה

זריחה

השמש מתחילה לבצבץ 

שקיעה

ועוד שקיעה

זה חלק קטן מהשקיעות והזריחות שליוו אותנו ומילאו את הנפש והרוח הפנימית שבתוכנו בתקוות וביופי טבעי שופע הוד והדר. קשה להמדיל בין תמונה של זריחה לתמונה של שקיעה ובלי להבדיל הן מהממות.

ועוד תקלות

יום שישי 27 בנובמבר שעה 17:00 יושב בקוקפיט נהנה משעת ה HAPPY HOUR, כולנו יושבים חלקנו שותים חלקנו סתם נהנים משעת הערב לקראת שקיעת השמש, מפרש הג׳ניקר במלוא הדרו נפוח גאה עוצמתי מושך הספינה במהירות של 9 קשרים, רוח טובה להפלגה הספינה שטה במהירות ובחלקות נעימה לצוות. אני יושב לי עם כוסית וויסקי סיגר טוב ומרחף לי בספירות אושר השמורות רק ליאכטונר ים האוהבים הפלגות ארוכות ונהנים מהרוח הדוחפת את המפרשים ורעש האוקיאנוס הנבקע בחרטום הספינה. 

פתאום בום טרח!!! ( הבלום התפוצץ הבלום נקרע, אל תירא מריו ון זה סופו של כל בלון) זה לא היה בלון אלא מפרש הג׳ניקר נקרע וכולו נפל לים לאורך הספינה.עוד המפרש נופל לים לשבריר שניה תחושת יאוש מילאה אותי, בחצית האוקיאנוס הקודמת שלי, לפני ארבע שנים, בשעה דומה הג׳ניקר נפל למים ונקרע לחתיכות, והנה שוב זה קורה לי. מהר התעשתי וכולנו קפצנו לסיפון להוציא את המפרש מהמים, פעולה משותפת של כולם הצלחנו להציל את המפרש. מתברר שטבעת, המקשרת את ראש המפרש עם המעלן שלו, נשברה כל המפרש נחת בשלמות במים ונשאר שלם.

אנחנו עובדים עכשיו על אילתור להחלפת הטבעת בכדי שנוכל להמשיך ולהשתמש בג׳ניקר.

כך נראה הגניקר מלא אויר עוצמה וגאוה

וכך נראה לאחר שהוצאנו אותו מהמים

נחים לאחר מאמץ הצלת הגניקר

תקלות

תקלות הן חלק בלתי נפרד מההפלגות חלקן קטנות ופשוטות הנפתרות בקלות ובמהירות חלקן מסובכות יותר ודורשות זמן לימוד ולפעמים אילתור עד לפיתרונן ויש כאלה שדורשות טכנאי מומחה ואני ממשיך להפליג עם התקלה.

ביום ההפלגה הראשון אחרי שעזבנו את לנזרוטה ופנינו מערבה נתקלנו במזג אויר סוער במקצת בשעות הלילה שמעתי דפיקות מכיוון התורן מבדיקה קצרה ראיתי שהרמקול. נתלש ממקומו ונשאר תלוי על קבל התקשורת שלו. מכיוון שבחוץ נשבו רוחות של 25 קשר וגלים של 2.5-3 מטרים, החלטתי להמתין עד למחרת בבוקר ולראות כיצד נטפל בתקלה. בבוקר הרמקול כבר היה על הסיפון וראינו שהמחבר שלו נשבר ולכן הרמקול התנתק.

במהלך ההפלגה נתוני  עומק, מהירות רוח, כיוון הרוח ונתוני הGPS נעלמו. יש לי בספינה ארבעה( כן 4) GPS שונים, גבוי על גיבוי וועד גיבוי ליתר בטחון, כך שלא נאבד את הדרך. את הGPS הצלחנו לחבר מחדש ( אין לי מושג מה מהדברים שעשינו וניסינו הוא זה שהביא לנו תוצאות). שאר הנתונים לא הצלחנו לקבל וממשיכים להפליג בלעדיהם.

מפליגים

אירועים שונים מגוונים ומוסיפים לשיגרת החיים בהפלגה, ראינו לויתן למספר שניות, הראה לנו את הגב חלק מהזנב וצלל לבלי שוב. להקת דולפינים הופיעה מרחוק התקרבה לספינה בזינוקים מרהיבים, היו כמה עשרות דולפינים בלהקה, ונתנה הצגה של כעשרים דקות. כמעט בכל הפלגה יוצא לי לראות דולפינים, לפעמים בודדים לרוב להקות וכל פעם אני מתרגש ומתלהב מחדש, יש משהו בחיה הזאת שמנגן על מיתרי הנפש ויוצר תחושות חמות כלפיה.

הספקנו להשיג כמה מהספינות שיצאו יום לפנינו מהאיים( לא חוכמה גדולה הן קטנות מאיתנו, אבל יצר התחרות בא על סיפוקו) היתה קריאת MAY DAY אחת ואחרי כמה שעות התברר שפשוט משהו הפעיל את הEPRIB, שזה מכשיר המשדר אותות מצוקה, כך שפרט למהומה הכל בסדר.

כשנישמעת קריאת MAY DAY, שזאת קריאת מצוקה של ספינה העומדת בפני טביעה, אני בודק במפה לראות מה המרחק שלנו מהספינה  במצוקה תוך כדי בדיקה רצות לי בראש מחשבות על המצב הקשה הזה שבו אנשים נמצאים כשהם צריכים לנטוש ספינה בלב ים ושימחה מהולה עם תקוה שלי זה לא קורה. במקביל כולנו ערים לכך שזה יכול לקרות לכל אחד ואני רואה כיצד כל אחד מאנשי הצוות יושב וחושב עם עצמו על המיקרה.

מתקינים את הWHISKER POLE החדש

במשמרת לילה לובשים חגורת הצלה ונקשרים לקו החיים שבקוקפיט 

אמנם השיא בהפלגה היה 11.2 קשרים אבל גם 10.1 מכובד

ומכינים אוכל 

יום רביעי בהפלגה

יום חמישי ה26 בנובמבר היום הרביעי להפלגה אנחנו מתפקדים כמו צוות מאומן המפליג הרבה זמן ביחד, לכולנו הגוף והנפש הסתנכרנו עם שגרת החיים של ההפלגה. כל אחד קם בזמנו מכין קפה לעצמו וכל מי שעוד רוצה, יושבים בקוקפיט נהנים מרוח בוקר רעננה, בסביבות 08:30 כולם כבר בקוקפיט, מדברים מנמנמים קוראים וחולמים בשעה 10:00 מיכאל מכין לנו צלחת פירות, מנת הויטמינים היומית, ואז אלוף ארוחות הבוקר, מתי הופשטטר, יורד למטבח בסביבות 11:30 סביב השולחן בקוקפיט נהנים ממעשה ידיו. בהמשך היום כל אחד בעיסוקיו, כולל טיפול בתקלות עליהן אספר בנפרד, שנת צהריםשל שעה שעה וחצי ובארבע וחצי פינת תרבות, מתי הביא קלסר ובו כ 250 שירים מאוסף משוררים ישראלים, קוראים מספר שירים קצת מדברים עליהם הרבה סופגים אותם בשקט כל אחד בעולמו וחייו.

בחמש HAPPY HOUR בתחילה היינו רק מתי ואני לאט לאט חברים נוספים ירדו לתרבות רעה והחלו לשתות אלכוהול כך שכולנו מסובים כל אחד עם המשקה שלו קצת פיצוחים, חתיכות נקניק, קרקרים, גבינות וזיתים שעה קסומה.

ארוחת ערב היא הארוחה המרכזית כל יום משהו אחר מכין מה שהוא יודע ומה שהוא למד לפני היציאה להפלגה. הארוחות עד היום היו שופרא דשופרא בטוח שנמשיך כך.

אוכלים

אוכלים

לפעמים טורפים

כל הזמן מפליגים

ןמפליגים

אחרי האוכל מתארגנים לשיגרת לילה, במשך כל הלילה אחד מאיתנו יושב בקוקפיט צופה מסביב ובודק שכל המערכות עובדות כשורה. המשמרות הן 22:00 עד 00:00 אחריה 00:00 עד 01:30 שלישית 01:30 עד 03:00 רביעית 03:00 עד 04:30 אחרונה מ 04:30 עד שמחליפים אותך וזה קורה בסביבות 07:00. המשמרת האחרונה למרות שהיא הארוכה ביותר היא הטובה ביותר בזכות הזריחות המרהיבות שבים.

נגמרה שיגרת הלילה מתחילים בשירת היום מחדש וכך יום רודף יום.

לילה ראשון

יום שלישי 24 בנובמבר שעה 04:30 יושב בקוקפיט  משמרת לילה שלי מסביבי האורות של האיים הקנריים הרוח נושבת הספינה חותכת את המים ויוצרת מוסיקה אלוהית. קצת קר לפעמים יורד גשם ואנחנו מתקדמים.

לפי תחזיות מזג האוויר היה צפוי להיות חלון של שלושה ימים בין שני שקעים שעוברים מעל האיים הקנריים אבל כמו הרבה פעמים אחרות תחזית לחוד ומציאות לחוד ונראה ומרגיש השקע שעבר עדיין לא עבר והוא פה.

יצאנו את המרינה לנזרוטה לכיוון דרום בדרום האי פנינו מערבה ועברנו בין לנזרוטה והאי FUERTEVENTURA המשכנו מערבה עברנו את GRAN CANARIA מצפון ופנינו דרומה בין GRAN CANARIA  והאי TANERIFE.

השעה 08:30. כל החברה בקוקפיט מימינינו (מערבה לנו) האי טנריף שבמרכזו הר גבוה וספיגתו מכוסה  שלג, מחזה מרהיב ביופיו לראות מהים את שילוב הצבעים של הים האדמה הצימחיה השלג השמיים ועננים. מלחמה פנימית ניצתה בי רציתי לצלם את ההר המושלג אבל התעצלתי לרדת לתא ולהביא את המצלמה. לרוע המזל העצלות גברה אז תיסלחו לי אבל אין תמונות.

מנת טבית מעשה ידיו של אבי אפילו העירקים לא מצליחים להכין כל כך טעים

מתברר שמיכאל כן צילם את ההר המושלג

במקום ההר שלא צילמנו יש תצלום של הר מושלג בספרד

יוצאים לדרך

הרגע הגדול מנתקים חבלים מהמזח הצף ויוצאים מהמרינה אל הים הגדול אל מסע של כ2800 מילים ימיים. ההתרגשות בשיאה וכמו שאמר אחד החברים ברגע של סנטימנטליות ״מריו תודה, זה רגע שחיכיתי לו כל החיים״. אז בנוסף להתרגשות למתח של יציאה מורכבת מהמרינה ולמתח לקראת הבאות נוספה לי תחושת סיפוק מסויימת על שעזרתי למשהו להגשים חלום.

הכל מושלם צוות טוב, מצב רוח מרומם, הספינה מוכנה ואכל בשפע רק מזג האוויר לא האיר לנו פנים, אמנם לא היתה סערה רצינית אבל היה סוער מספיק כדי להכניע שניים מאנשי הצוות. בדרך כלל בהפלגות ארוכות היום הראשון הוא אחד הימים הקשים, לוקח לגוף ולנפש יום כדי להתרגל למצב החדש, המציאות הפיזית כולל הנידונים מקשים על הגוף והעובדה שהחלום הופך למציאות וגלוי הקשיים שבניתוק מהעולם מהאהובים ומהחיים הרגילים והמחשבה שעכשיו כשבועיים ימים נחיה כך, מהווים אתגר לנפש.

היתרון שיש במזג אויר קשה הוא הרוח ואכן הצלחנו לנצל את הרוח ולהפליג במהירות ממוצעת של 8 קשרים.

מצב הרוח שלנו טוב וכולנו מלאי ציפיה למסע.

שלום מלנזרוטה

הצוות מוכן ליציאה מימין לשמאל מתי, אבי, צוק, מריו ןמיכאל

אני מריו

צוק

מיכאל

אבי

מתי

אומרים שלום ללנזרוטה

יום שני 24 בנובמבר, בעוד כמה שעות גולדינה תתנתק מהרציף ונצא לחציית האוקיאנוס, ההתרגשות גדולה, כל הצוות עסוק בהכנות האחרונות והספינה מוכנה למסע. כמו בכל עשיה בחיים לא הכל מושלם היו לא מאט תקלות, קטנות אבל לפעמים מעצבנות מאד, מצאנו מקום לכל המזון, היום נבצע בדיקות אחרונות( מיכאל יעלה לראש התורן לבדוק את כל החיבורים ולראות שהכל תקין, נבדוק חדר מנוע ומנועים, כל המכשור האלקטרוני וכו׳).

כדי להתגבר על ההתרגשות,ככל  שהחציה מתקרבת והופכת למוחשית יותר ויותר ההתרגשות תפוצת תאוצה ומתחזקת בתחושות הפנימיות שלי, אני מתרכז יותר ויותר בפעילויות הנדרשות להכנת המסע וצריך להזכיר לעצמי להסתכל כל הזמן על התוכנית הכללית ולראות את התמונה כולה.

אנחנו נמצאים כאן ביחד חמישה ימים בפרק זמן זה עקבתי וניסיתי ללמוד טוב יותר את אנשי הצוות, לנסות ולאתר את העוצמות והחולשות כך שבמהלך ההפלגה נצליח להוות צוות מגובש יעיל שנעים להיות במחיצתו. עד כה נראה לי שהציוות מצליח ויצליח במשימה.

מסוק מתרגל הצלה במרינה

תמונה אחרונה מצפון לנזרוטה

אוכל בכל מקום אפשרי

אני נפרד מכם עכשיו לא נשתמע במשך כ18 ימים, מקווה שתוך כדי הפלגה אצליח להשתפך קצת ונקרא התוצאות כאשר נעגון בחוף מבטחים באיים הקריביים. נשיקות לכולם.

לפני החציה

יום שני 24 בנובמבר, בעוד כמה שעות גולדינה תתנתק מהרציף ונצא לחציית האוקיאנוס, ההתרגשות גדולה, כל הצוות עסוק בהכנות האחרונות והספינה מוכנה למסע. כמו בכל עשיה בחיים לא הכל מושלם היו לא מאט תקלות, קטנות אבל לפעמים מעצבנות מאד, מצאנו מקום לכל המזון, היום נבצע בדיקות אחרונות( מיכאל יעלה לראש התורן לבדוק את כל החיבורים ולראות שהכל תקין, נבדוק חדר מנוע ומנועים, כל המכשור האלקטרוני וכו׳).

כדי להתגבר על ההתרגשות,ככל  שהחציה מתקרבת והופכת למוחשית יותר ויותר ההתרגשות תפוצת תאוצה ומתחזקת בתחושות הפנימיות שלי, אני מתרכז יותר ויותר בפעילויות הנדרשות להכנת המסע וצריך להזכיר לעצמי להסתכל כל הזמן על התוכנית הכללית ולראות את התמונה כולה.

אנחנו נמצאים כאן ביחד חמישה ימים בפרק זמן זה עקבתי וניסיתי ללמוד טוב יותר את אנשי הצוות, לנסות ולאתר את העוצמות והחולשות כך שבמהלך ההפלגה נצליח להוות צוות מגובש יעיל שנעים להיות במחיצתו. עד כה נראה לי שהציוות מצליח ויצליח במשימה.

אני נפרד מכם עכשיו לא נשתמע במשך כ18 ימים, מקווה שתוך כדי הפלגה אצליח להשתפך קצת ונקרא התוצאות כאשר נעגון בחוף מבטחים באיים הקריביים. נשיקות לכולם.

הצוות מגיע

יום שלישי 18 בנובמבר שעה 19:15 אני אוסף משדה התעופה את אנשי צוות חציית האוקיאנוס, אבי, מתי וצוק. שמחת המפגש עם הרגשת השותפות יוצרים רגע ייחודי. הם עייפים, יום טיסות ארוך, שלוש טיסות, שתי עצירות והחלפת מטוסים.

בדרך מהשדה לספינה הם שואלים שאולים ושואלים, הרבה סקרנות מעולה בחששות מפני הבאות.

רותי אהובתי הפתיעה אותם הכינה כדירת פאיה ספרדית עשירה בפירות ים וטעמים מענגים. התארגנות בתאים והולכים לישון.

בימים הקרובים נשלב בין אירגון הספינה, קניות אוכל, מעבר על מצבי חירום ותרגולם, לימוד הספינה וטיולים באי.

חלק מהמיצרכים היבשים

חבילות מזון בכל מקום

מתחילים לסדר

קניות האוכל להפלגה ארוכה היא תהליך מעניין מגבש מורכב וארוך. לא כל המוצרים מתאימים, מה שמתאים לחשב כמה צריך, כיצד לשמר אותו שלושה שבועות, איפה לאחסן....בנוסף כשאנחנו עוצרים בקריביים לא בטוח שנמצא שם הכל( מנסיון בסנט לוצ׳יה הרבה מהסחורה היא מארהב סחורה שפג תוקפה).

אבי לא מרגיש טוב אז זה צוות חלקי מימין לשמאל
מיכאל, מתי, צוק ומריו

רותי משקיפה על האי צפונה מלנזרוטה

האי לנזרוטה

עדיין לא מצאתי תשובה מוסמכת לגבי גילו של האי לנזרוטה, 25 או 10 מליון שנים, אבל התוצאות של התפרצויות הגעש בשנים 1730 עד 1850, תרומתו האומנותית בארכיטקטורה הסביבה ופיסול של האומן המקומי Cesar  Manrique ושמירת קווי התכנון ע״י תושבי האי יצרו נוף מדאים ביופיו, שונה מכל דבר אחר שאני ראיתי עד כה.

שלושה ימים שהסתובבו באי ועין לא שבעה מהמראות. ביום הראשון הלכנו לראות שוק המתקיים רק בימי ראשון, נחשב לשוק הגדול באיים הקנריים. אכן השוק הוא גדול אבל מאוד מאוד תיירותי אני התאכזבתי. העיירה שבה מתקיים השוק יפיפיה, נעימה וכמו רוב הישובים באי שקטה( כמובן פרט לימי השוק). 

התפרצויות הלבה ותוצאותיה הם מהות היופי של המקום כך שרוב אתרי המבקרים הם סביב נושא הלבה. יש שמורות טבע, הגדולה שבהן היא כ 20 % משטח האי, יש מערות ומנהרות שנבנו עי שפך הלבה, חקלאות יחודית בתנאי מזג האוויר ועל אדמת הלבה ובתים שנבנו על משטחי הלבה ומנצלים, כחלק מהבית, את המנהרות שיצרה הלבה.

השילוב של היבשה החומה שחורה ועליה בתים שכולם צבועים בלבן עם חלונות ודלתות הצבעים אך ורק בחום או כחול או ירוק( אדמה שמיים ים), הים העצום המקיף את האי בשלל גווני כחול טורקיז ירוק, והשמיים הכחולים המארחים משחקי עננים לבנים ושחורים וכל הגוונים שביניהם יוצרים תמונות נוף עוצרות נשימה. ממליץ לכולם להגיע לאי יחודי זה.

מעגן דייגים בARRECIFE 

עמודי אבנים על החוף

מעשה הטיילים

גלי האוקיאנוס מתנפצים על החוף

רותי אהובתי בחוף השחור

האוטו הכביש הסלע והים

פתח לבה בשמורת הטבע

שמורת הטבע

משהו לאכול

הרבה אוכל

טעים טעים טעים

גידול גפנים

בתוך כל פרסה יש גפן מניבה 

בתוך הבית של CESAR

סלון אחד מתוך שישה בתוךמערת לבה בבית של סזר

גישרון ב ARRECIFE