תמונות מהגן של המלכה

נראה שקצת התבלבלתי בהתאמת התמונות, עכשיו תוצגנה התמונות מהגן של המלכה.

תמונה יפה של ספינת הקדטים אותה פגשנו ביציאה ממרטיניק

כך נראים רוב האיים בגן המלכה

מטיילים

וסורקים את האי

צוק והלוקוס שקיבלנו מהאיטלקים

גולדינה מבט מהאי

אחת מדיירי האי

שחיית רענון

ינקלה רוחץ את מתי

ספינת האיטלקים

גולדינה בדרכנו לחקור את האיים

גולדינה בדרכנו חזרה מהאיים

JARDIN DE LA REINA

קבענו עם שני החברים שמוקדם בבקר הם ילכו לשוק ויבצעו קניות של ירקות ופירות עבורנו, טעות גדולה שלנו, ויביאו לנו לספינה עד 09:00. נתנו להם כסף קובני בשווי של כ70 אירו, סכום אדיר במונחים מקומיים. הם הגיעו ב09:30 הביאו הרבה סחורה וטענו שהלך כל הכסף. נפרדנו מהם בחיבוקים ובהרגשת תודה עמוקה ואמיתית שלנו. אין ספק שהם תרמו רבות לסיור ההכרות שלנו עם החיים בקובה ובלעדיהם היו מעבירים את הסיור בשמעון תיירותי קלסי.

יצאנו לדרך ב09:45, בקריביים ובכל מרכז ודרום אמריקה ביציאה מהמרינה יש לקבל שחרור ותעודת מעבר ממשרד המרינה. למרבה ההפתעה התהליך כאן היה מיידי הטופס היה מוכן כך שמיד כשהודענו  שאנחנו יוצאים קיבלנו הטופס ויצאנו לדרך. הפלגנו יום לילה והגענו לקבוצת איים המתפרסת לאורך של כמאה מיילים ימיים ונקראת JARDIN DE REINA גן המלכה.

שמורת טבע ענקית, הרבה איים חול לבן עמי מנגרוב ציפורים וחיים ימיים עשירים. לילה על עוגן, שחיה סיור באיים עם הדינגי וארוחת ערב של דג לוקוס שזה עתה ניצוד.

אחת מהחוויות של היאכטונרים היא לעגון במפרצים שוממים מאדם ואם יש עוד סירה או שתיים, שומרים מרחק האחת מהשניה וזוכים לפרטיות כמעט מושלמת. לפעמים מתמזל ונוצר קשר טוב עם סירה אחרת שיחות מענינות החלפת אינפורמציה וסתם הכרות עם אנשים ותרבויות שונות. הפעם היה לנו מזל ספינה של איטלקים עגנה לידנו ובמחווה של יאכטונרים נתנו לנו במתנה דג לוקוס של כעשרה קילו, לא רצינו להשאר חייבים אז נתנו להם שני בקבוקי יין מלנזרוטה מתוך שלושים בקבוקים שקנינו שם והתגלו כיינות מעולים.
עוד תמונות מסנטיאגו דה קובה.

משופץ חלקית

הרחוב הראשי

מטיילים

מראה רחוב לטיני

רחובות עמוסים

ישו נולד מצגת בכנסיה

וזאת הכנסיה

הכיכר המרכזית

החבר מסתפר שילם 1 CUC מתי הסתפר אחריו ושילם 5 CUC

מלון לשעבר

כל חדר הפך לדירה

החצר של המלון נקיה וחביות מאגר המים

בנין עם עבר מפואר

אבל ההוה מוזנח ונקי

קצת צבע חדש

הרוב נראה כך

הדירה של איש הסיגרים

אותה דירה מצד שני

אבי וצוק ברחוב הראשי

קובה המשך

כשניגמר התהליך הבירוקרטי הממושך הזמנו מונית לנסוע לסנטיאגו דה קובה, העיר השניה בגודלה בקובה, הייתה בירת קובה במשך מאות שנים דבר הניכר במבנים המרכיבים את העיר העתיקה ואת מרכז העיר. כדאי לציין שרוב הבניינים המפוארים מההסטוריה של קובה, כיום מוזנחים ועוזבים וצריך להפעיל דמיון כדאי לראות את יופיים והדרם. 

המונית שלקחה אותנו העירה טנדר וויליס משנת 1954 רועש, מעשן, מעלה גזי אגזוז ובקושי נוסע. הנהג וחבר שלו הפכו בהמשך הדרך למדריכי התיירות שלנו ובזכותם זכינו בזמן קצר לקבל תמונה על החיים בעיר סנטיאגו. הרבה דלות בתים מוזנחים וחלקם נראים כאילו מתמוטטים בכל רגע והכל נקי, הרחובות נקיים כמו בשוויץ, הרבה אנשים ברחובות למעשה רב החיים הם ברחובות, הדירות קטנות צפופות לפעמים ללא חלונות כך שכולם נמצאים ברחוב עני דל מוזנח ובתוך כל העליבות הזאת בולט הניקיון.

כמו בכל הקריביים האנשים נחמדים מסבירי פנים נכונים לעזור וכאן, בקובה, בנוסף מורגשת איזה שימחת חיים, האנשים יותר חייכניים, שומעים יותר צחוק והרבה הרבה מוזיקה וזמרי רחוב.

ראינו כמה אתרי תיירות כלליים, רחוב מרכזי של העיר עם חנויות והמוני אדם משוטטים. ואז הלכנו לאזורי המגורים של תושבי העיר. דירות קטנות צפופות חלקן היו פעם בתי מלון קטנים, בלא מים זורמים, המים נשמרים בחביות בחצר ואלו מתמלאות ממי הגשמים והכל נקי.

זמר רחוב הצטרף אלנו וביחד שרנו שירים קובניים מוכרים, סביבנו בכיכר היו עוד שלוש להקות רחוב שמילאו את האוויר בזימרתן ובערב במסעדה שני זמרי המסעדה ואחד המדריכים שלנו הובילו ערב שירה לנו( אני חושב שלא שרתי כך הרבה הרבה שנים ומעבר לאוירה הכללית החברותא ועליזות שהיינו שרויים בה, המוזיקה הדרום אמריקאית סחפה אותי חזרה לימי הילדות, משהו שתמיד קורה לי כשאני בסביבה ספרדית). 

וויליס 58 המונית שלנו

עשן האגזוז נכנס פנימה

חצר של מלון לשעבר

מטיילים ברחובות המקומיים

אחרי כמה מוחיטוס מתי עליז

צוק החבר והזמר מעודדים את מתי

אחת מני רבות

הכיכר המרכזית

אותה כיכר

מאחורי הכיכר

החביות לאגירת המים נמצאות בכל חצר

קובני שתה רום והזמין את ינקלה להשתתף בשתיה

שרים בארוחת הערב

להקת רחוב

הזמר שני החברים ואנחנו במצב רוח עליז

להקת רחוב מענינת

הלהקה 

נהנית מהמופע

כיכר המוזיקה

הלהקה

הכי קרוב שיכולתי

מתופפים וגם ילד יש שם

תחילת הרחוב המרכזי

שכר העבודה בקובה נמוך מאוד ולא מספיק למחיה בסיסית, האנשים מוצאים דרכים להשלמת הכנסה ולשרוד את היוקר היחסי. אחת הדרכים המקובלות ביותר היא לקחת מוצרים מהמפעל שבו עובדים ולמכור או לסחור בהם, השיטה כל כך מפותחת כך שהמנהלים מעלימים עין תמורת חלק מהסחורה שנלקחה. ביקרנו בביתו של מנהל ממפעל לייצור סיגרים, סלון שני מטר על מטר וחצי מטבח מטר וחצי על מטר וחצי יציאה למדרגות עולים לחדר שינה של שני מטר על מטר וחצי, נקי מאד. כמובן יש לו בבית מלא סיגרים קובניים אורגינליים( עישנתי אחד כדי לוודא את ייחודם)  והוא מוכר אותם בעשירית המחיר מהמחירים הרשמיים.