קובה המשך

כשניגמר התהליך הבירוקרטי הממושך הזמנו מונית לנסוע לסנטיאגו דה קובה, העיר השניה בגודלה בקובה, הייתה בירת קובה במשך מאות שנים דבר הניכר במבנים המרכיבים את העיר העתיקה ואת מרכז העיר. כדאי לציין שרוב הבניינים המפוארים מההסטוריה של קובה, כיום מוזנחים ועוזבים וצריך להפעיל דמיון כדאי לראות את יופיים והדרם. 

המונית שלקחה אותנו העירה טנדר וויליס משנת 1954 רועש, מעשן, מעלה גזי אגזוז ובקושי נוסע. הנהג וחבר שלו הפכו בהמשך הדרך למדריכי התיירות שלנו ובזכותם זכינו בזמן קצר לקבל תמונה על החיים בעיר סנטיאגו. הרבה דלות בתים מוזנחים וחלקם נראים כאילו מתמוטטים בכל רגע והכל נקי, הרחובות נקיים כמו בשוויץ, הרבה אנשים ברחובות למעשה רב החיים הם ברחובות, הדירות קטנות צפופות לפעמים ללא חלונות כך שכולם נמצאים ברחוב עני דל מוזנח ובתוך כל העליבות הזאת בולט הניקיון.

כמו בכל הקריביים האנשים נחמדים מסבירי פנים נכונים לעזור וכאן, בקובה, בנוסף מורגשת איזה שימחת חיים, האנשים יותר חייכניים, שומעים יותר צחוק והרבה הרבה מוזיקה וזמרי רחוב.

ראינו כמה אתרי תיירות כלליים, רחוב מרכזי של העיר עם חנויות והמוני אדם משוטטים. ואז הלכנו לאזורי המגורים של תושבי העיר. דירות קטנות צפופות חלקן היו פעם בתי מלון קטנים, בלא מים זורמים, המים נשמרים בחביות בחצר ואלו מתמלאות ממי הגשמים והכל נקי.

זמר רחוב הצטרף אלנו וביחד שרנו שירים קובניים מוכרים, סביבנו בכיכר היו עוד שלוש להקות רחוב שמילאו את האוויר בזימרתן ובערב במסעדה שני זמרי המסעדה ואחד המדריכים שלנו הובילו ערב שירה לנו( אני חושב שלא שרתי כך הרבה הרבה שנים ומעבר לאוירה הכללית החברותא ועליזות שהיינו שרויים בה, המוזיקה הדרום אמריקאית סחפה אותי חזרה לימי הילדות, משהו שתמיד קורה לי כשאני בסביבה ספרדית). 

וויליס 58 המונית שלנו

עשן האגזוז נכנס פנימה

חצר של מלון לשעבר

מטיילים ברחובות המקומיים

אחרי כמה מוחיטוס מתי עליז

צוק החבר והזמר מעודדים את מתי

אחת מני רבות

הכיכר המרכזית

אותה כיכר

מאחורי הכיכר

החביות לאגירת המים נמצאות בכל חצר

קובני שתה רום והזמין את ינקלה להשתתף בשתיה

שרים בארוחת הערב

להקת רחוב

הזמר שני החברים ואנחנו במצב רוח עליז

להקת רחוב מענינת

הלהקה 

נהנית מהמופע

כיכר המוזיקה

הלהקה

הכי קרוב שיכולתי

מתופפים וגם ילד יש שם

תחילת הרחוב המרכזי

שכר העבודה בקובה נמוך מאוד ולא מספיק למחיה בסיסית, האנשים מוצאים דרכים להשלמת הכנסה ולשרוד את היוקר היחסי. אחת הדרכים המקובלות ביותר היא לקחת מוצרים מהמפעל שבו עובדים ולמכור או לסחור בהם, השיטה כל כך מפותחת כך שהמנהלים מעלימים עין תמורת חלק מהסחורה שנלקחה. ביקרנו בביתו של מנהל ממפעל לייצור סיגרים, סלון שני מטר על מטר וחצי מטבח מטר וחצי על מטר וחצי יציאה למדרגות עולים לחדר שינה של שני מטר על מטר וחצי, נקי מאד. כמובן יש לו בבית מלא סיגרים קובניים אורגינליים( עישנתי אחד כדי לוודא את ייחודם)  והוא מוכר אותם בעשירית המחיר מהמחירים הרשמיים.