הגענו ל KEY WEST

יום חמישי 30 לאפריל 2015

בשעות הערב הגענו לעיר KEY WEST שבדרום פלורידה ארהב, עיר נופש אמריקאית טיפוסית, עם נופשים אמריקאיים טיפוסיים.
מהלך ההפלגה גם הוא היה טיפוסי,היו רוחות טובות ונעלמו,היה זרם איתנו וזרם נגדנו,הפלגת מפרשים שקטה והפלגת מנוע וכמובן תקלות. הפעם נקרע ה CLEW (הפינה שבאחד מקצוות המפרש) של המפרש הראשי, פנינו מול הרוח ולאט לאט גלגלנו את המפרש פנימה, המשכנו להפליגרק עם החלוץ המהירות ירדה וגרוע יותר יציבות הספינה ירדה והטילטולים מגלי הצד התחזקו.
בכל המדינות הדרישות בכניסה וביציאה מהן, דרך הים,די דומות ההבדלים (לפי הנסיון שלי) הוא באכיפה וקפדנות הפקידים, עם נציגי החוק האמריקאים לא מתעסקים.
עמדתי בפני דילמה נוסח CATCH 22 . כשמפליגים למדינה דבר ראשון יש להגיע לנמל שהוגדר כנמל כניסה ולהירשם, ברוב המדינות אם בדרך אתה עוצר ועוגן ללילה אבל לא יורד לחוף, הם מרשים או מעלימים עין. תכננתי להיכנס לארהב ולהרשם בעיר קיי ווסט. בדרך בין איסלה מוחרס מקסיקו  לקיי ווסט יש כמה וכמה קבוצות איים השייכים לארהב ואני תכננתי לעגון ולבקר ב DRY TORTUGA שהוא המערבי ביותר.
 הנה הדילמה, באיי דריי תורתוגה יושבים פקחי רשות הגנים והם דורשים שכל מי שמבקר באיזור יבוא אליהם אישית (יירד מהספינה ליבשה) וירשם אבל מכיוון שעדיין לא בצעתי כניסה לארהב אני לא יכול לרדת לחוף. מה לעשות? הגענו לשם בעשר בלילה (הכניסה בין הריפים היתה די מסובכת ביחוד בלילה כשלא ניתן לראות את שינויי הצבע של המים כדי לראות עומקים) זרקנו עוגן ישנו טוב ולמחרת בשש בבוקר הרמנו עוגן והמשכנו בדרכנו. את האיים לא ביקרנו, הספקנו לראות את המבצר הממוקם על אחד האיים. המבצר נבנה להגנת דרום המדינה אבל כשגמרו לבנות אותו כבר היו בשוק תותחים חדשים שבקלות יכלו לחדור את קירות המבצר. מה עושים? הפכו את המבצר לבית כלא.

דבלה בר וחברה יושבת לו על הבירכיים

לא מפחדת מבני אדם

איי קיי ווסט שטוחים ירוקים מים טורקיז חופים לבן בוהק

המרינה בקיי ווסט

המרינה

המלון של המרינה

US COASTGARD

מפליגים ממקסיקו לארהב

יום שלישי 28 לאפריל
סוף סוף יוצאים להפליג! סוף סוף מכמה סיבות, ראשית חכיתי לזה, גירד לי בקצה העצבאות להיות על הספינה ולהפליג. הטיפול הבירוקרטי ביצאה ממקסיקו והתחושה שסוחטים ממך כסף על כל דבר ובנוסף כל כמה זמן באים עם חשבון חדש וחיוב נוסף כיף לדעת שזה נגמר. היו מספר תקלות בספינה שהיה צריך לטפל ולתקן את התקלות הקטנות מיכאל פתר לבד שלוש תקלות גדולות יותר חיכו לי מתוכן רק אחת הצלחנו לפתור, מתסכל מאד( למרות שיש לי הסברים טובים מאוד).
עכשיו אנחנו מפליגים במפרץ מקסיקו רוח דרומית 18-20 קשרים והספינה מפליגה 11-13קשרים קצת גלי צד מטלטלים את הספינה שמים נקיים שמש חמה ואני בעננים, מבסווווווט.
מפרץ מקסיקו ידוע בזרם הגולף המתחזק בו ויוצא צפונה אבל מסתברשיש במפרץ עוד כמה וכמה זרמים ואנחנו נהנינו מאחד מהם וז  איפשר להגיע למהירויות הנ"ל.
אנחנו שלושה חברה בהפלגה, מיכאל בר אדון שאותו כבר מכירים, דב בר שחצה איתי את האוקיאנוס מברמודה לאיים האזוריים וגם הפליג איתי בים התיכון ואנוכי. מענין איך שמספר האנשים בספינה משפיע על החיים בהפלגה, יותר אנשים יותר אקשן רעש שיחות אינטרקציות אנושיות פחות שעות משמרת לילה ועוד ועוד ועוד. פחות אנשים בדיוק להפך.קשה לקבוע מה טוב יותר, לי שניהם מתאימים.
מכונה מופלאה הוא הגוף, 24שעות הייתי בדרך מהבית לספינה, מתוכן 16.5שעות בטיסה, ארבעה ימים בספינה קשורה היטב במרינה ואז יצאנו להפלגה, הרגשה מרוממת רוח ים גלים מהירות מרחב פתוח לכל רוחות השמיים כייף. אבל הטילטולים משפיעים על הגוף ואחרי זמן מה אני מתחיל להרגיש  לא טוב בבטן. שוכבלי בשקטלא מתאמץ מדי כמעט ולא אוכל ולאט לאט יוצא מזה. הלאט לאט הזה לוקח כמה שעות טובות שבמהלכן הרבה מחשבות עוברות בראש על  חיים מהותם ומה עושים מהם, מהחיים שלנו, כל אחד והבחירות שלו.
ב 03:00התחילה משמרת הלילה שלי כבר הרגשתי טוב הרגשתי שחזרתי לעצמי.

מדיירי המלון

נהנים מהשמש

המלון תמונה מקצה התורן

הנוף מהמרינה

דוכנים במקסיקו (תמונה מטיול שמיכאל טייל) 

השמיים מתקדרים הרוח מתגברת 

הים מגיב למזג האויר

חוזרים למקסיקו להפלגה

יום ראשון 26.4.15
אחרי שלושה וחצי חודשים (תקופה שבה עברתי טילטולים רגשיים קשים, כואבים ומרגשים ובמהלכם איפשרתי לרגשי האהבה לאמא שלי לפרוץ החוצה ולהשטלת עלי) חזרתי לספינה גולדינה 2
ההתרגשות גדולה השמחה ממלאת את הלב ואוסף תחושות נעימות(עליהן אכתוב בפעם אחרת) מציפות אותי.
אני אוהב הפלגות ארוכות של מספר ימים רצופים בהם רואים רק ים ושמים ואנחנו צוות קטן על ספינה בודדה, תופסים את הרוח ושטים. גם הפלגות קצרות משמחות אותי מאד, כך שבעצם אני אוהב להפליג.
אבל כמו כל דבר בחיים כשיש משהו שאוהבים, חלום שרוצים להגשים, משאלת לב או כל קול פנימי הקורה לעשות מעשה, יש תשלום צמוד אליו. התשלום הזה הוא לא רק אישי, הוא נדרש מל הסובבים אותך וככל שהאדם קרוב אליך יותר כך התשלום שלו גבוה יותר.
יומיים לפני הטיסה התחלתי להרגיש מועקה לקראת הנסיעה שלי עד כדי ששאלתי את עצמי, מה אני צריך את זה, למה לעזוב הכל לשלושה שבועות ועוד כאלה התלבטויות. בזמן שזה קרה לא הבנתי מאיפה זה בא לי, כעת ברור לי שהכל נבע מתחושת המחיר שהאנשים סביבי,רותי אהובתי, הנכדים המיוחדים שלי, הילדים שלי, הילדים של רותי,החברים הקרובים, המשפחה הגדולה משלמים על המעשים שלי.
אני קצת פורק מהלב תחושות שרצות לי בגוף ומנסה להבין. אז זהו, החיים קצרים, הם חד פעמיים ואנחנו חיים בהתמודדות שבין ההגשמה העצמית שלנו והמחיר שיש לשלם עבורה.
אוהב אותכם, מוכיר מעריך ומודה.

וכמה תמונות לשמח את הלב.

הקוקפיט בגולדינה

והנה גולדינה

שמחה לחזור לספינה

השכנים החדשים

שם מענין לסירה

שלום כולם,
הרבה זמן לא כתבתי בנושא הפלגות, פשוט לא הפלגתי.
אמא שלי עברה תקופה קשה וכדי להיות לצידה ביטלתי את כל תוכניות ההפלגות שלי (למעשה דחיתי בשנה את המשך המסע סביב העולם).
כיום אמא מרגישה הרבה יותר טוב, אמנם לא חזרה למצבה מלפני חודשיים אבל היא בריאה צלולה ומתפקדת.
בבירכתה המלאה אני מחדש את ההפלגות, עדיין לא ממשיך במסע אבל יוצא להפלגות באמריקה המרכזית.
לוח הנסיעות שלי נראה כך:
15 לאפריל רותי ואני טסים למילנו, לא הפלגה אלא חופשה רומנטית.
24 לאפריל הפלגה ממקסיקו דרך איי  KEY שבדרום פלורידה עד לSTUART, פלורידה. הפלגה תימשך 10-12 ימים.
30 למאי יוצאים מ STUART פלורידה איי הבהמסת איי KEY ומגיעים חזרה למקסיקו.
14 ליוני ממקסיקו דרך איי קיימן, ג"מייקה לפנמה הפלגה של כשבועיים ימים.
חודש יולי הפלגות משפחתיות באיי SAN BLAST שבפנמה.
אוגוסט ספטמבר לא מפליג ועדיין לא תיכננתי את שארית השנה.

לכל אלו שרוצים להצטרף יש מקום פנוי:

בהפלגה ממקסיקו לפלורידה ( אני עוזב את מקסיקו ב29 לאפריל).

בהפלגה ממקסיקו לפנמה (עוזב את מקסיקו ב14 ליוני).

חיים טובים לכולם.