ב20 באוקטובר שעה 01:30 נקשרנו במרינה LANZAROTE ובזה סיימתי את הקטע הראשון של המסע. כמו שאומר פתגם סיני עתיק ״ מסע של אלף מיילים מתחיל בצעד קטן אחד״ כך הרגשתי, סיימתי צעד ראשון, אמנם לא קטן, אבל דרך ארוכה מאד ומעניינת לפני.
כדי שלא נהיה שאננים מדי נפטון הכין לנו הפתעה קטנה וכך ביום ראשון ה19 באוקטובר שקע ברומטרי התיישב מעלינו ומשך אליו רוחות של 25-30 קשר, והרים גלים של כשני מטרים וכמובן שהכול בחרטום ונלחם בנו.
הגענו לאיזור המרינה בחושך מוחלט האורות מהישובים באי מסנוורים ומפריעים לזהות את אורות המצופים שסביב הכניסה לנמל. המרינה היא חדשה (כשהגענו התברר שלילה הקודם התקיים טקס פתיחה של המרינה והפסדנו מסיבה ספרדית מוצלחת), ולכן אין תאשים שלה במפות וגם לא בפילוט בוק, בפילוט בוק כותב שהכניסה לאיזור המרינה מורכבת, יש להזהר מסלעים תת קרקעיים ולכן למי שלא מכיר מומלץ לא להכנס בלילה אלה לזרוק עוגן מחוץ למרינה ולבצע כניסה באור יום. זה לא מה שירתיע חייל גולני (שי זה בשבילך), וניכנסנו תוך ניווט מדוייק של מבנה השטח והאורות המסמנים את המעברים. הרבה ריכוז, תצומת לב ותצפית של כל אנשי הצוות.
אז זהו הגענו וסיימנו מסע משותף ששה אנשים בספינה, שלושה וחצי שבועות ביחד 24 שעות, בים ביבשה חולקים חויות, סיפורים, טיולים, אוכל וגם תחושות מחשבות וכו..ופתאום הכל נגמר וכל אחד חוזר למסלול חייו הרגיל ונשאר עם זכרון חם של ימים רצופים שבילינו ביחד.
כותב את הפוסט הזה מברצלונה בדרכי חזרה הביתה וזאת הזדמנות להודות.
ראשית לאהובתי רותי שמאפשרת לי ותומכת בי במסע הזה ולמרות שיודעת על הקשיים וזמני הבדידות המצפים משתפת פעולה עם השטויות שלי.
להודות לבנות ובן הזוג של חבריי להפלגה על התמיכה שלהם והעזרה בדרך.
וכמובן לכל אנשי ההפלגה חגית, שלמה, שבם, גיא ומיכאל על היותם מי שהם, העזרה בהגשמת הקטע הראשון ועל כל הרגעים היפים שבילינו ביחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה