יום שישי 12 ביוני,
בצהריים רותי טסה בדרכה חזרה הביתה, חור גדול נוצר בתוכי, געגועים, ריקנות מסויימת, פשוט נגדע וחסרונה מורגש עמוק עמוק. היו לנו ארבעה וחצי ימים נפלאים ב TCI (Turks & Caicos Islands) .
כשהגענו ראינו מרינה יפה הנמצאת במתחם של מלון חדש, נקיה מסודרת לא צפופה ולא עמוסה. שכרנו רכב ויצאנו ללמוד את האי. אכזבה, אי די יבש כולו סלע גיר, צמחיה נמוכה, הכל נראה מוזנח וביחוד בלט ההבדל מול הכניסה שלנו במרינה והסביבה המטופחת שלה.
בדרך חזרה בחרנו בדרך צדדית ואז התגלה עולם אחר, הדרך היא לאורך החוף הצפון מערבי של האי וזה איזור בתי המלון הגדולים היושבים על רצועת חוף מקסימה ונבנו בצורה שאינה פוגעת מדי בנוף.לאחר התייעצות עם מוכרת בחנות נסענו לשתי מסעדות-קפה אחת תיירותית אבל עם חוף יפהפה, השניה עממית יותר,שובת לב, מיד הפכנו אותה למקום שלנו(מסעדת הבית).
חגגנו לי יום הולדת, ארבע צלילות יפות, ארוחת ערב במסעדת החוף( מסעדת הבית), ים שקט מים צלולים עם שלל גוונים של כחול וטורקיז, ילדים מקומיים משחקים לאורך החוף, רצים קופצים מתגלגלים בחול, צוחקים צועקים, מלאי חיים ושמחה. בקיצור ימים קסומים של החיים.
יומיים צללנו כל יום עם חברה אחרת, הראשונה מאד מאד מסודרת ומאורגנת עד כדי סימון כוסות השתיה כך שלכל אחד יש כוס מסומנת משלו, אבל התחושה היתה של אנשים שעושים את העבודה שלהם, אנשים נחמדים חביבים עוזרים אבל יש קיר זכוכית. בנוסף צללנו בקבוצה של שמונה צוללים ומתוכם אמא עם ילד בן 12 שמותר לו לצלול עד עומק של 12 מטר ועל כל זה היתה רק מדריכה אחת, לא הצליחה להשתלט. החברה השניה גם היא מסודרת ומאורגנת, קצת פחות מהראשונה, אבל נתנה תחושה ביתית, המדריכים היו פתוחים יותר חברו אלינו והשתתפו פעילים בשיחות והיינו רק ארבעה צוללים בקבוצה. כמובן שנהנינו יותר בחברה השניה.
בצהריים רותי טסה בדרכה חזרה הביתה, חור גדול נוצר בתוכי, געגועים, ריקנות מסויימת, פשוט נגדע וחסרונה מורגש עמוק עמוק. היו לנו ארבעה וחצי ימים נפלאים ב TCI (Turks & Caicos Islands) .
כשהגענו ראינו מרינה יפה הנמצאת במתחם של מלון חדש, נקיה מסודרת לא צפופה ולא עמוסה. שכרנו רכב ויצאנו ללמוד את האי. אכזבה, אי די יבש כולו סלע גיר, צמחיה נמוכה, הכל נראה מוזנח וביחוד בלט ההבדל מול הכניסה שלנו במרינה והסביבה המטופחת שלה.
בדרך חזרה בחרנו בדרך צדדית ואז התגלה עולם אחר, הדרך היא לאורך החוף הצפון מערבי של האי וזה איזור בתי המלון הגדולים היושבים על רצועת חוף מקסימה ונבנו בצורה שאינה פוגעת מדי בנוף.לאחר התייעצות עם מוכרת בחנות נסענו לשתי מסעדות-קפה אחת תיירותית אבל עם חוף יפהפה, השניה עממית יותר,שובת לב, מיד הפכנו אותה למקום שלנו(מסעדת הבית).
חגגנו לי יום הולדת, ארבע צלילות יפות, ארוחת ערב במסעדת החוף( מסעדת הבית), ים שקט מים צלולים עם שלל גוונים של כחול וטורקיז, ילדים מקומיים משחקים לאורך החוף, רצים קופצים מתגלגלים בחול, צוחקים צועקים, מלאי חיים ושמחה. בקיצור ימים קסומים של החיים.
יומיים צללנו כל יום עם חברה אחרת, הראשונה מאד מאד מסודרת ומאורגנת עד כדי סימון כוסות השתיה כך שלכל אחד יש כוס מסומנת משלו, אבל התחושה היתה של אנשים שעושים את העבודה שלהם, אנשים נחמדים חביבים עוזרים אבל יש קיר זכוכית. בנוסף צללנו בקבוצה של שמונה צוללים ומתוכם אמא עם ילד בן 12 שמותר לו לצלול עד עומק של 12 מטר ועל כל זה היתה רק מדריכה אחת, לא הצליחה להשתלט. החברה השניה גם היא מסודרת ומאורגנת, קצת פחות מהראשונה, אבל נתנה תחושה ביתית, המדריכים היו פתוחים יותר חברו אלינו והשתתפו פעילים בשיחות והיינו רק ארבעה צוללים בקבוצה. כמובן שנהנינו יותר בחברה השניה.
 |
| אהובתי נחה בין הצלילות |
 |
| חוזרים למרינה |
 |
| פינת נוף מני רבות |
 |
| מרינה דרומית |
 |
| אדמת גיר יבשה וים טורקיז |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה