בדרך לפנמה

יום רביעי 24 ליוני,
שעה 04:30 אני במשמרת אחרונה, אנחנו חמישה שייטים המשמרות הן בנות שעה וחצי כך שעוברות מהר, מתעוררים, כחצי שעה מתאפסים, לומדים את הסביבה, מתרגלים לחושך לאויר לרחש הספינה החותכת את הים ואז יורדים למטבח מכינים משהו חם לשתות חוזרים לקוקפיט ומתמכרים לרוגע של ההפלגה עם המשקה ביד והמחשבות הממלאות את הנפש.
משמרת אחרונה ארוכה יותר, שעתיים ואם אני ערני ממשיך אותה הלאה עד שמישהו מתעורר ומחליף אותי.
לילה חשוך, מעט הירח שהיה שקע בסיבות השעה 02:00 כך שלי לא נשאר, הכוכבים בשמים אבל שכבות של עננים מונעות ממני נצנוץ הכוכבים. יושב בקוקפיט כוס קפה חם, רוח גבית 25 קשרים, גלי צד 4-5 מטרים מטלטלים את הספינה והיא לא נכנעת וממשיכה להפליג ישירות ליעד במהירות של 7-9 קשרים.
מחשבה עוברת לי בראש, כמה שהתרחשויות פיזיות בטבע דומות להתרחשויות הנפשיות שלי, כמו לספינה יש את הרוח שזה הכוחות המניעים ודוחפים אותי, כיוון המפרשים נעשה על ידי ואני קובע לאן לנוע, מסביב יש גלים המטלטלים מעלים ומורידים אותי וצריך להתמודד איתם ולשמור על הכיוון הנכון ולהגיע ליעדים שלי. גם הגלים מורכבים מסוולים(גלים גדולים וארוכים, הם אלו שמגיעים לגובה של 5 מטרים, וגלים קטנים יותר לא סדורים וקצרים) את הסוולים הספינה לוקחת באלגנטיות עולה איתם ויורדת בתנועה מושלמת, הגלים הקטנים הם אלו שיוצרים את הנידנודים טילטולים וההרגשה הלא נעימה. שוב כך בחיים לרוב מכשולים גדולים יודעים לטפל מה שמטלטל אותנו זה לרוב מכשולים קטנים המופיעים פתאום.

אורחת באה לנוח

לא פחדה ולא ברחה

דמויות מקומיות

דולר לתמונה

מספק ירקות לספינה 

נכנסים למערה תת קרקעית

במעלה הנחל

בריכה קטנה

מראות מרהיבים

אני

שישה ימים היינו בג'מייקה הימים הראשונים נוף וטבע מדהימים, שתי לילות במרינה במונטגו באיי, עיר מקומית טיפוסית, ברחנו משם מהרץ שתי לילות במפרצים על עוגן.סהכ מאד נהנתי מהביקור בג'מייקה.