בהפלגות הארוכות הימים הראשונים הם הקשים, אחרי יומיים שלושה נכנסים
לרוטינה של פעילות יומית, אני אוהב את זה. אבל ככל שמפליגים יותר נתקלים ביותר
תקלות, את רובן מצליחים לפתור תוך כדי הפלגה, יש תקלות קשות שלא ניתן לתקן והפעם
זה ההיגוי האוטומטי, המנוע שמסובב את ההגה לפי הנחיות המחשב, נקרא MAMBA DRIVE הפסיק לעבוד ז"א, אנחנו צריכים להחזיק את
ההגה עשרים וארבע שעות ביממה, אנחנו ארבעה יוצא שכל אחד צריך להחזיק הגה 6 שעות
ביממה. אחזקת ההגה דורשת הפעלת כוח, קצת כוח (אחרי חמישה ימים השכמות כבר כואבות לי
ולחשוב שיש לנו עוד כשבועיים עד שנוכל לנוח) ונדרשת דריכות וצומת לב מלאה בייחוד כשכוחות מנוגדים של רוח,
גלים וים דוחפים את הספינה לכיוונים שונים.
הצורך לאחזיק בהגה שינה את אופי ההפלגה, כשאני בתורנות לילה כל הריכוז
ותשומת הלב נתונים למצפן ולהבטיח שהספינה מפליגה בכיוון הנכון ( מיכאל אומר שאם
בלילה נעבור ליד אסדת הצלה לא נרגיש בה ולא נצליח להגיש עזרה לניצולים), אי אפשר
לעזוב את ההגה לעסוק במשהו אחר, כולל אי אפשר לרדת לשירותים. במשך היום משמרות
ההגה סוחטות את רוב האנרגיה הפיזית והנפשית ואני לא מצליח למצוא לי זמן שקט ורגוע
שלי עם עצמי. יש גם צדדים חיוביים, התנסות מיוחדת ושונה ממה שאני רגיל, תחושה
חזקה יותר של קירבה לים ולהתנהגויות שלו במצבי מזג אויר משתנים, פיתוח הבנת
התנהגות הרוח, הבנת כיווני זרימת האוויר, שינויים בכל זמן נתון וחשוב מכל, תרגול
ופיתוח יכולת השליטה על הספינה במצבים משתנים וכוחות מנוגדים לא סדירים.
איזה כייייף ?!?!
 |
| עומדים לחצות את קו המשווה, מערבה לגלפגוס |
 |
| לחיים !! כל יום בשעה 17:00 HAPPY HOUR |
 |
| שקיעה או זריחה |
 |
| מפליגים |
 |
| ועוד יפה מני רבות |
 |
| שוטי שוטי |
 |
| כולן יפות ומגוונות |
 |
| אוהב לשבת בספסל מאחור |
 |
| שקיעות וזריחות ממלאות את הנפש בחציית הפסיפיק |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה