חוזרים למקסיקו להפלגה

יום ראשון 26.4.15
אחרי שלושה וחצי חודשים (תקופה שבה עברתי טילטולים רגשיים קשים, כואבים ומרגשים ובמהלכם איפשרתי לרגשי האהבה לאמא שלי לפרוץ החוצה ולהשטלת עלי) חזרתי לספינה גולדינה 2
ההתרגשות גדולה השמחה ממלאת את הלב ואוסף תחושות נעימות(עליהן אכתוב בפעם אחרת) מציפות אותי.
אני אוהב הפלגות ארוכות של מספר ימים רצופים בהם רואים רק ים ושמים ואנחנו צוות קטן על ספינה בודדה, תופסים את הרוח ושטים. גם הפלגות קצרות משמחות אותי מאד, כך שבעצם אני אוהב להפליג.
אבל כמו כל דבר בחיים כשיש משהו שאוהבים, חלום שרוצים להגשים, משאלת לב או כל קול פנימי הקורה לעשות מעשה, יש תשלום צמוד אליו. התשלום הזה הוא לא רק אישי, הוא נדרש מל הסובבים אותך וככל שהאדם קרוב אליך יותר כך התשלום שלו גבוה יותר.
יומיים לפני הטיסה התחלתי להרגיש מועקה לקראת הנסיעה שלי עד כדי ששאלתי את עצמי, מה אני צריך את זה, למה לעזוב הכל לשלושה שבועות ועוד כאלה התלבטויות. בזמן שזה קרה לא הבנתי מאיפה זה בא לי, כעת ברור לי שהכל נבע מתחושת המחיר שהאנשים סביבי,רותי אהובתי, הנכדים המיוחדים שלי, הילדים שלי, הילדים של רותי,החברים הקרובים, המשפחה הגדולה משלמים על המעשים שלי.
אני קצת פורק מהלב תחושות שרצות לי בגוף ומנסה להבין. אז זהו, החיים קצרים, הם חד פעמיים ואנחנו חיים בהתמודדות שבין ההגשמה העצמית שלנו והמחיר שיש לשלם עבורה.
אוהב אותכם, מוכיר מעריך ומודה.

וכמה תמונות לשמח את הלב.

הקוקפיט בגולדינה

והנה גולדינה

שמחה לחזור לספינה

השכנים החדשים

שם מענין לסירה