יום שישי ה23 לספטמבר שעה 12:30 הרמנו עוגן
ויצאנו להפליג, בערך חודש וחצי איחור מהתוכנית המקורית אבל כשהמוזיקה של הים הנחתך
מחרטום הספינה מגיעה לאוזניים, הכל נשכח. היו מספר עיכובים, קצת חליתי לא משהו
רציני אבל נוטרלתי לשבועיים, בנוסף עברתי בדיקת אוזניים שבעקבותיה נשלחתי לסריקת
מוח ( מלחיץ מאד מאד וסרטי האימה שרצים לי בראש שום במאי לא יכול לייצר. אמנם
הרופאים הרגיעו ואמרו שאין חשש, אבל הדמיון עבד שעות נוספות. כיום לאחר שהסריקות
היו נקיות והכל בסדר עדיין יש הבזקים של פחד ומחשבות רעות), והעיכוב העיקרי נבע מההמתנה
לויזה לשנה לפולנזים הצרפתים. תהליך שאמור היה לקחת שבועיים לקח שבעה שבועות. כמו
בצבא כשאני מאחרי זה הכל הופך לחוויות וסיפורי חברים.
יצאנו מהארץ ב15 לספטמבר, אישתי אהובתי רותי
ואני, הפרידה מהילדים ומהנכדים השאירה משקע בלב, נקודה שלא הרגשתי בה בשל התרגשות
לקראת המסע המשותף הזה של כחצי שנה מחוץ לבית, ככל שעובר הזמן הנקודה הזאת מתרחבת
ומתפשטת בלב (נקוה שנחזיק מעמד כל חצי השנה).
טיסת לילה לניו יורק, יומיים כיפיים בניו יורק
עם אילנה יורם ודן המקסימים, טיסה ללוס אנג'לס( 5 שעות) שעתיים המתנה וטיסת לילה
לטהיטי (8.5 שעות) יום מעייף ונמרח בבירת הפולינזים הצרפתים PAPEETE וטיסה לאי HIVA-NUKU
(3.5 שעות במטוס כמו בטיסות לאילת) עוד נסיעה ברכב של כשעה וחצי והגענו לספינה,
סחוטים, עייפים, אכולי ג’ט לג ומרוצים.
בארבעת הימים שהיינו ב TAIOHA, שהיא בירת
האי, יצאנו לטיול באי לאורך הכביש היחיד הקיים ונהנו מנופיו הקסומים (אין נופים ויופי
כזה בשום מקום אחר בעולם שאני ביקרתי בו והמצלמה לא מצליחה להעביר את עוצמת היופי
של המקום). ערכנו קניות וציידנו את הספינה, ישבנו במסעדה של שף הנרי אכלנו שתינו
והשתמשנו באינטרנט וכמובן טיפלנו בספינה, ארגון כל הציוד שהבאנו, בדיקת מפות
ומערכות והתקנת הממבה דרייב החדש (המנוע של ההגה האוטומטי).
עכשיו אנחנו מפליגים, בים ע"ג גולדינה 2,
בזמן, לקראת חצי שנה לא ידועה ובלב עם תחושות ומחשבות על המשפחה והאהובים שלנו.
 |
| המפרץ בו גולדינה 2 עוגנת |
 |
| נוף פראי ברחבי האי |
 |
| אותם הצוקים בזוית אחרת |
 |
| גולדינה ממתינה לנו במפרץ |
 |
| מיכאל ואני בדרך מהספינה למזח |
 |
| הדייגים ומרכולתם |
 |
| המזח |
 |
| ילדים מנסים כוחם בדייג מהמזח |
 |
| המזח |
 |
| מייבשים דגים |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה